מיכאל אסרף – אולגאי גאה בעל נתינה אדירה שעזב אותנו מוקדם מידי
רק אתמול הבנתי שלפעמים אדם עובר עצב אחד יותר מידי וזה העצב הזה יגרום לו לקרוס. אני חושב שמה שעברתי אתמול בהלוויה של מיכאל אסרף היה המשהו הזה, וככה הרגשתי איך מחנק כזה של חוסר אונים עוטף כל נים ונים בתוך גופי המרוסק
תראו אני באמת לא בטוח אם אני יכול לספר על מיכאל אסרף בפוסט אחד של שישי בבוקר, וככה נאספו אתמול מאות אנשים בבית העלמין החדש בחדרה, עוזבים את מנעמי החג וטורחים להגיע ולכבד איש ענק בדרכו האחרונה
עצב נורא שרר בבית העלמין, אנשים כמעט נמנעו מלהביט זה לתוך עיני האיש שליד, מנסים להבין את המוות הלא נכון הזה, וממעל התנוססה האימרה החבוטה אבל הנכונה כל כך "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"
וככה בערב די סתמי ישבתי בביתו של מיכאל ביחד עם רעייתו הנדירה טוני, ואני מספר בדיחות לא מצחיקות, ובלי בכלל שהתכוננתי לכך מודיע לי מיכאל שהוא חלה במחלה קשה!
ואני נותרתי קפוא במקומי, עדין מחייך חיוך של סתם, ניסיתי לחבר את הדיסוננס של האמירה הנוראה הזו עם הזוג המחויך הזה שיושב מולי כולו משרה אוירה של רוגע מוזר, רק אחר כך הבנתי, זו טוני!
האישה הזו שלצידו של מיכאל, ( לא לחינם הבאתי תמונה של טוני ומיכאל ביחד) מיכאל ידע! טוני היא היא הכוח המניע שלו. כל כך אהבתי את הזוגיות של הזוג המיוחד הזה! ואיך שהביטו זה על זה
ואכן טוני לא עזבה את מיכאל ולו לרגע אחד, גם שהמצב החמיר והוא נאלץ לעבור לבית החולים בירושלים עברה טוני לגור בירושלים שהיא שוכרת בית במקום, רק מספרים היודעים שהיא טוני כמעט לא הגיעה לבית המושכר, היא טוני שהתה ליד אהובה צמוד צמוד ליד מיטת חוליו
ואני רוצה לספר לכם על ילד אולגאי, זה גדל בבית ממש לא פשוט, ידע מצוקה מה היא, נתון לחסדי הים לפרנסת אביו ומשפחתו
כבר אז החליט מיכאל שהוא לא יהיה תלוי באף גורם לפרנסת משפחתו, התמקצע במקצוע השרברבות, וכמעט מיד הופך להיות איש מקצוע משובח במיוחד, כזה אחד שאנשים רצו שדווקא הוא יעשה להם את העבודה
מיכאל אכן הצליח בעבודתו והפך לאיש הזה שתמיד חלם להיות, אדם התלוי רק ביכולות שלו ובמקצועיות שלו בלבד ומאידך הוא הוא לא שכח מאין הוא בא והיה איש של חסד
מיכאל, אחד כזה שלא חיכה שהחסד יגיע אליו אלא חיפש את הדרך לעשות טוב לאנשים שהיו צריכים אותו בימים של קושי, באמת שאני לא בטוח אם אני יכול לגולל כאן את מאות הפעמים שמיכאל עזר לזולת, רק אני יכול להעיד רק על עצמי, איך בימים אחרים ידע מיכאל לתת לי יד בלי לחפש תודות מיותרות
אני אהבתי את מיכאל, את החיוך הזה שאף פעם לא מש מפניו היפות, את העיניים האלה ששיקפו טוב אין סופי מלא חמלה לכל חי, ועכשיו טוני נותרה לבדה, מביטה באימה נוראית באהובה הולך לעולם אחר, משהו בחוסר הוגנות הזו של לכתו של מיכאל מביא אותך להרים ראש למרום ולזעוק זעקת למה?
למה בשם כל הקדושים היה דחוף כל כך לקחת איש מלא טוהר נקי כזה? והשאלה נותרת דוממת ללא מענה, ואחר כך הלכתי לים, מביט על הגלים מלאי הקצף, מריח את מלח הים הצורב את עיני הדומעות ממילא!
רק שהסתובבתי לחזור הביתה הייתי יכול להישבע ששמעתי את האבא המיתולוגי הזה של מיכאל לוחש לי ממש לתוך האוזן, "הכל יהיה בסדר רפי", "מיכאל כאן איתי" והוא יהיה בסדר!
רק דבר אחד ברור לי לחלוטין, העולם הזה יהיה הרבה פחות שמח והרבה הרבה פחות טוב אחרי לכתו של מיכאל אסרף אהובי המיוחד כל כך! יהי זכרו ברוך!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"