פרידה ממאיר פרץ! איש צנוע עניו וחבר יקר
ואחר כך נהיה שקט, ברושים זקופי קומה הרכינו ראש, להקת שחפים נודדת עצרה מעוף ועשתה מטס אחרון, מאיר פרץ הלך מעבר לנהר הגדול והחזיר נשמתו לבורא עולם והוא בדמי ימיו! ואני רק שלחתי הודעה, שאלתי את מאיר אהובי, שאלת סתם ותשובה אין!
ואחר כך עשיתי טלפון רק כדי להבין למה האיש היקר הזה לא עונה, והאישה שאיתו ענתה במקומו, ואני קפאתי במקומי! ידעתי משהו רע רע קרה, ואשר יגורתי בה, וככה בלחש מצמית היא הודיעה לי, רפי, "מאיר כבר לא איתנו". ואני נדמתי! ראשי נהיה סחרחר עליי!
וככה תמיד שאני מלא עצב נורא אני בורח לים של השכונה, מביט על המים הכחולים מלאי הקצף, והגלים מכים כאילו כלום, ורק אני ממאן להבין, לקבל, מביט למעלה למרום, כועס, מחפש תשובות לעצב הנורא שאחז בי, מן לפיתה שעוטפת את ליבי הדואב, וכן אני יודע שמאיר היה מבקש לא לשאול, הוא בוודאי היה אומר, "ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך", אבל לי זה ממש לא אכפת, אני מבקש תשובות!
למה למה בשם כל הקדושים היה דחוף כל כך לקחת את האיש הטוב הזה, מאיר ואני אף פעם לא היינו חברים בנפש, לא יצאנו ביחד, לא בילינו ערבים של שתיית בירה של סתם, אבל זה באמת כל כך לא חשוב, אני אהבתי את מאיר!
וככה סתם היינו מדברים על החיים, מספרים את הדברים האלה שעושים לנו טוב ולפעמים קצת פחות, ומאיר גרם לי לחייך! להבין שהחיים הם ברי חלוף! תהנה היה אומר לי! הכל זמני! ואני הייתי מחייך חיוך סתמי, ורק היום אני מבין כמה צדק הצדיק הזה שהלך ככה סתם!
מאיר היה בעיניי התגלמות הטוהר הנקי! אחד כזה שהיה חף מכל פוזה! מחייך כאילו מסביב חגים פרפרים, ואני הייתי מנסה להבין מהיכן קיבל מאיר את האופטימיות המעצבנת הזו! ורק אחרי מותו הנורא הבנתי שהכל היה תמיד מצוי בתוך הנשמה הגדולה שלו, מן רצון של אמת לעשות טוב, לא לרדוף אחרי הגשמיות שדיי סלד מימנה, ואני רק הייתי רוצה לקבל ממנו עוד מילים של נחמה!
מאיר הלך לאן שהלך, מותיר אחריו משפחה מפורקת מכאב בלתי נתפס, חברים המומים וכואבים עד מאוד! ואני כל כך משוכנע ששם למעלה מקיפים את מאיר שלנו מלאכים צחורי כנף, מובילים את מאיר שלנו הכי קרוב לשולחנו של הקדוש ברוך הוא. מנגבים ברוך דמעה אחת חמה שזלגה לו על הלחי החמה ממילא, ורק אני יודע שעצב נורא עוטף אותי מפרק כל שמחת חג שהייתה אמורה להיות לי!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"