"אהבת אדם" – אליהו בוסקילה – האיש והנתינה הגדולה לזולת

אני אוהב את הימים האלה של לפני פסח, משהו באוויר משתנה, התזזית הזו של ההכנות לחג מרגשות אותי. הם בעיניי כל כך ישראליות, יהודיות והם ההכנות האלה מחזירות לנו כולנו סוג של שפיות מסוימת בכאוס הכללי שאנו נמצאים בו. בשכונה הימים האלה מקבלים צבעים אחרים, אפילו הבתים הישנים והמטים ליפול מבינים את גודל השעה והם הופכים רק לרגע לארמונות של פסח טהור וכשר, וכל הדבר הזה מוביל אותי בהכרח לאחד הדמויות הכי משמעותיות בשכונה, אלי בוסקילה

תראו אלי בעיניי הוא באמת תופעה אולגאית משובחת במיוחד, תחשבו על ילד אולגאי שגדל כמו כולנו בסמטאות הצרות של ילדותנו, אחד כזה שלא סבל מפינוק כלכלי מיוחד בבית הצנוע שבו גדל, הוא מתגייס לצבא ושמשתחרר לא מתחיל לחפש את עצמו ולספר לעצמו סיפורי אגדות, אלי מבין שעכשיו זה הוא ואין אחר

הוא מתחיל ללמוד כלכלה וראיית חשבון באוניברסיטה, מסיים ומתחיל כמעט מיד לעבוד ברשות המיסים היא מס ההכנסה המקומית, נכון כולנו לא אוהבים את המוסד החשוב הזה, אבל דווקא במקום הקר והמנוכר הזה לכאורה מתחיל אלי לממש את חזונו החברתי והאנושי

שם בין הקירות שראו הרבה אנשים עם בעיות מורכבות במיוחד מצליח אלי להיות האיש הזה שמשמש הרבה פעמים להיות קרן האור הזו שעוזרת לאותם נשומים לצאת מהצרה שהביאו על עצמם בחמדנות המיותרת שלהם ואלי מבין שאין הוא יכול להמשיך לקפוא על השמרים והוא ממשיך ללמוד וזוכה לתעודת עורך דין המתמחה בענייני מיסוי

אירוע מכונן בחייו מביא את אלי לתת משקל רב יותר לצד החברתי הומני שבוער בו מאוד, מותו הנורא של האח הגדול שהיה מנהל הרבנות הראשית בעיר מטלטל את אלי ומביא אותו לפתוח עמותה על שם האח האהוב כל כך, ואלי כמו אלי לוקח את המשימה ברצינות המאפיינת אותו, הוא פותח ישיבה שבה לומדים אברכים ומחלקת מצרכים לנזקקים בראש השנה ובחג הפסח

מכאן אלי מעביר הילוך ונכנס לתחום הפוליטי, שם מבין אלי נמצא באמת הכוח הנכון לממש את חזונו החברתי ואכן אלי נבחר למועצת העיר ומקבל את האחריות על המתנ"ס המקומי, רפרוף קטן בתקציב המתנ"ס מסביר לאלי שכך אי אפשר לקיים פעילות אמיתית בשכונה והוא מצליח בקדנציה אחת בלבד להפוך תקציב של שלושה מיליון שקלים בלבד לשלוש עשרה מיליון מה שמביא באופן טבעי לשילוש הפעילות של המתנ"ס

אלי פותח מחדש את מועדון "שחר" המתפורר ואת המועדון בשכונת "אזורים", ובעצם בשנים אלה הופך אלי להיות הכתובת כמעט היחידה לכל מצוקות השכונה, אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה הדברים לא בהכרח נמדדים לפי העשייה שלך והוא אלי לא מצליח להיכנס שוב למועצת העיר, 17 קולות החסרים להכנסתו היו יכולים בקלות לשבור כמעט כל אדם אחר, אבל אלי מלקק את הפצעים ואת העלבון הנורא ובאופן מוזר ביותר וממשיך בפעילות ההתנדבותית שלו כאילו לא ארע דבר

בבחירות שאחרי הוא מצטרף לש"ס ונכנס למועצה שוב, ועכשיו המעגל נסגר, אלי נבחר להיות מנהל המועצה הדתית בעיר ובכך בעצם מגשים גם את חזון האח האהוב שאותו בעצם החליף בתפקידו, מן צדק פואטי כל כל מרגש ונכון, אבל אלי לא מזניח גם את הצד הכלכלי שלו, הוא יוצא לפנסיה ובמקום לשבת על חוף הים בשכונה ולספור צדפים הוא פותח משרד לראיית חשבון ומיסוי דווקא בבנימינה וכמובן שהמשרד הופך מיד להיות סיפור הצלחה לא קטן שמעסיק לא פחות מ 14 עובדים ועובדות

ואני ככה חושב על הילד הקטן הזה שגדל בשכונה הטובה שלנו, איזה איש ענק גדל מתחת לאף של כולנו! איזו עשיה מטורפת של אדם אחד עם חזון כל כך מיוחד, אותי זה מרגש ומרשים, מסביר רק למי שרק שכח שהורים האלה של אלי הם אלה שהביאו אותו להיות בדיוק מה שהוא, הערכים האלה שקיבל בבית אבא ביחד עם הריחות של הבית המרוקאי מלא אהבה של סתם, וכן גם הים הכחול והצדפים שבהן קצת זלזלתי קצת לפני, כל החבילה הזו קשורה בעבותות של מסורת מושרשת עמוק עמוק בתוך הלב הגדול של הילד ההוא מהשכונה הקטנה הנושקת לים ממערב!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"