פרידה מישראל "שליפקה" – האיש שהצמיח את נוער השכונה לגדולות

אני אוהב את לג בעומר, אפשר לומר שכל הילדות שלי ובעצם של כולנו מתומצתים ללילה הזה של המדורה שמספרים את סיפור ילדותנו, ההכנות ואיסוף הקרשים האובססיבי ( לעולם השכונה שלנו לא הייתה כל כך נקייה אחרי ליקוט כל פיסה של חומר שיכול לבעור)

מלחמות האגו בין הכיתות בכלל ובין השכונות בפרט הפכו את החג הבוער הזה להיות חוויית ילדות בלתי נשכחת. ריח העשן והבטטות השחורות ןהמפויחות הפכו להיות לנו לכוח מעצב ומכונן, החוויות האלה של הלילה הבוער מביאות אותי כמעט באופן טבעי לאחד הדמויות הכי אהובות ואולי הכי חשובות בשכונה, ישראל שליפקה

לא הרבה פעמים אתה יכול להזכיר שם של אדם ולקבל כזו הסכמה גורפת על היות האדם הזה אהוב בצורה בלתי נתפסת, ואחר כך תקבל חיוך של אהבה, אכן שליפקה היה זה האחד שהיה עבור רבים מאיתנו משענת של כוח מוסרי וחברתי כאחד

אני רוצה לספר לכם על ילד שעשה עליה מפולין עם משפחתו והוא רק בגיל שנה, מגיע לשכונה שכולה כרובה שייכת לעולים שהגיעו מארצות המגרב, לכאורה אין כמעט אפשרות לחיבור מסוים בין שני התרבויות, אבל אלה שאמרו שאי אפשר לא הכירו את משפחת שליפקה, בצניעות ובאהבה הם הצליחו ליצור קשר חברתי וחברי עם אלה שהיו הכי רחוקים תרבותית מהם

אנשי השכונה שהיו יכולים לזהות זיוף מקילומטר הבינו שהמשפחה הזו היא מלאת אמת ויושר, ואכן ישראל הקטן גדל בין סמטאות השכונה, עבר כמו כולנו את בית הספר "עמישב", מתגייס לצבא ושמשתחרר מתחיל להגשים את חלומו ולעבוד עם בני נוער, לטובת העניין הזה הוא לומד חינוך בבית רוטמברג בחיפה ושמסיים עושה את הדבר הכי טבעי עבורו וחוזר לשכונה ישירות למועדון הנוער העובד!

כאן בסניף הנוער העובד דרכנו נפגשות, תראו חברים יש לעיתים שאתה מביט לאחור ואתה מבין בדיוק מה הן הדברים שעיצבו את חייך להיות בדיוק כפי שהן כיום, וככה אני אומר לא פעם, "כל ילד זקוק לאיש האחד הזה שיהווה עבורו להיות דמות מופת, זה שיחזיק לו את היד בימים של עצב וידע להוביל אותו לחוף מבטחים

אכן שליפקה היה עבורנו בדיוק האיש הנכון הזה, מן אחד כזה שתמיד אבל תמיד ידע להגיד לך את המילה הנכונה, ברגישות ובחמלה, ואנחנו אהבנו את ישראל שליפקה, ידענו שהוא האיש הטוב הזה תמיד יהיה עבורנו עוגן של תבונה ואהבת אמת חינוכית ואישית

שנים רבות החזיק ישראל שליפקה את קן הנוער העובד בשכונה, נלחם בפקידים חסרי לב וחסרי פנים שרצו רק לצמצם את פעילות הקן ולסגור את פינת התקווה של שכונה שלמה, השנים חולפות ושליפקה נישא (כרמלה הטובה, בת כיתתי) מקים בית ומבין שעם כל אהבתו לעבודה החינוכית, בית ראוי לא ניתן לפרנס עם אהבה בלבד

שליפקה מתקבל לעבודה בחברת החשמל ומצטרף לכוח האחראי על הכיבוי בתחנה. מהר מאוד מזהים בחברה את האיכות של העובד שהגיע אליהם ושליפקה הופך למנהל מחלקת הכיבוי במקום וגם שם מוכיח שליפקה את האיכויות שלו כשהוא לוקח את מחלקת הכיבוי הרבה צעדים קדימה והופך אותה להיות מסודרת ומקצועית

ישראל שליפקה היה האחד הזה שהפך רק בכוח אישיותו להיות איש אהוב בכל מקום שרק נכח, שלושה ילדים נולדו לכרמלה וישראל שליפקה! אותם גידלו באהבת אין קץ, שליפקה יוצא לגמלאות ורק רוצה להעביר את החיים עם רעייתו וילדיו בשלווה של פנסיונר מאושר שהגיע לקו הסיום בזכות של עמלים

רק חבל שזה שיושב במרומים היו תוכניות אחרות עבור האיש הטוב הזה, שליפקה עובר אירוע מוחי והולך לעולמו, מותיר אחריו אישה וילדים מרוסקים לחתיכות קטנות קטנות, ואבל כבד נפל על השכונה הקטנה שלנו, מן תוגה כזו מוזרה שמסבירה בלי מילים גבוהות איזה חוסר הוגנות יש בלכתו המוקדמת כל כך של שליפקה האהוב כל כך, אבל אנחנו בשכונה לא שכחנו.

אנחנו חניכיו זוכרים ואוהבים, יודעים בדיוק מי היה איתנו בימים של סגריר, בימים של צנע ומחסור, אני רק מבטיח שנמצא את הדרך כולנו להנציח את שליפקה האהוב, לתת לו לאיש הנכון הזה את הכבוד שהוא זכאי לו בדין! יהי זכרו ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"

אין מילים לנחם – אכן ישראל היה איש מיוחד שאין כמעט נער/ה בשכונה שלא חווה את נתינתו ושליחותו הקהילתית ב "קן הנוער העובד והלומד" המקומי שהצמיח את הדור הצעיר של אז לגדולות בזכות ישראל ועוד כמה שליחים מהממים כמותו. איש יקר שכן יקר איש נעים הליכות שהיה אולגאי בכל רמ"ח אבריו! כמה עצוב. יהי זכרו ברוך

• חני (חן ) קורקוס