"רחובות זועמים"

באמת שאין לי דבר נגד כל שמות הרחובות – שאת רובם אני לא ממש מכיר – זה זמן רב שאני דופק על כל דלת רלוונטית, בניסיון להביא לכך שוועדת השמות תקשיב לרחשי ליבם של תושבי השכונה, ותתחיל להחליף לפחות חלק משמות הרחובות לשמות שקרובים אלינו – בנימי נפשנו.

כן, אלה האנשים שליוו אותנו בימים של סגריר ועוני לא פשוט. אלה אותם אנשים שהגיעו לארץ לא זרועה – ולא נבהלו. אנשים כאלה שידעו בזמן אמת להיות הלפיד שהחזיק את כל האופרציה הזו שנקראת גבעת אולגה.

כן, זה דוד סאסי האלמותי – שהפך חוף ים מוזנח לפנינה של ממש, כזו שהפכה את חיינו לציור של ים כחול ותכלת של שמיים המשקיפים על אופק ורוד.

וזה ניצקו – הבולגרי המופלא – שהקים, הוא ועוד קבוצת חולמים נועזת, את קבוצת הפועל אולגה אהובתנו. במעשיו, נתן לשכונה שלמה לחכות לימי השבת האלה, שהפכו ליום חג שכונתי מלא באהבת אמת.

וחיים גרעינים! כן, אני רוצה לעבור בשכונה ולחלוף על פני רחוב הנקרא "רחוב חיים גרעינים" -לנו, תושבי השכונה הוותיקים – השם הזה הוא מותג. לא פחות מרחובות שמקשטים היום את תל אביב, כמו "רחוב אלתרמן" או "חנה רובינא". חיים גרעינים תרם לשכונה הרבה יותר מהשירים (החשובים כשלעצמם) של אלתרמן, או מהצגת "הדיבוק" בה כיכבה רובינא – כמשל

אנחנו, תושבי השכונה, לא צריכים להרכין ראש מול אלה המסבירים לנו – בחשיבות עצמית מתנשאת – את ההבדל בין תושבי השכונה ה"לא חשובים" לבין אותם "ענקי רוח" (בעיניי מי בדיוק?) שהם ראו לנכון להנציח את שמם ברחובות העיר הלבנה. לאותם מסבירים מקצועיים סיפרתי על החשיבות שתושבי השכונה מייחסים למחווה הפשוטה והנכונה הזו.

ציון שמות הרחובות על שם אבות השכונה – יהיה מעשה של אמפתיה, שיוכל בנקל לנקות שנים של תסכול מובנה בתוך לבבות רבים מתושבי השכונה. תושבים שספגו במשך שנים אפליה עקבית מצד ראשי העיר לדורותיהם.

ומכאן – אני פונה אל ניר בן חיים, ראש העיר הנוכחי, שכבר הוכיח את רגישותו לצרכים של תושבי השכונה, בהחלטתו להחזיר את קבוצת הפועל המקומית לפעילות עוד השנה. זה הזמן לעשות מחווה נוספת, אמיתית ועמוקה – ולתת לאותן דמויות צבעוניות, שבנו את השכונה הזו – לקשט את רחובותיה.

ואני בטוח, שביום בו תיעשה ההחלטה האצילית הזו – יירדו אותן דמויות, רק בימי ירח מלא, ילטפו את השלט הקר הזה, ויחממו אותו בדמעות של אושר והתרגשות. זו תהיה עבורם – ועבור כולנו – הוכחה שלא שכחנו. אנחנו זוכרים. באהבה גדולה, גדולה

וככה, כשאני יושב על כיסא מיותם מול קולנוע "גל" אהובי, נשבע שכמעט וראיתי את עובדיה הסדרן מסדר את הקיוסק הקטן שלו לקראת פתיחה של יום חדש.

הוא עומד שם, מסדר נקניקיות ורודות-אדומות בסדר מופתי, כאילו הזמן עצר. ומול עיניי – חנות הפיצוחים של חיים גרעינים. החנות מנותצת, עזובה, שקטה. ורק חולדה אחת סקרנית מביטה בי מהצד בהפתעה, מנסה להבין מה פשר ההתעניינות הפתאומית.

תגידו לי אתם – האם זה באמת מוגזם שנתלה שם שלט יפה וקטן שיאמר: "כאן הייתה החנות של חיים גרעינים"?

שילדים יחייכו חיוך מובך וישאלו – "מי זה חיים גרעינים?" ואני אספר להם על איש גדול מהחיים. על האיש שהצליח לגרום לילדים לחייך, גם בימים לא פשוטים. שהצליח לגרום למבוגרים לחזור הביתה עם פיצוחים טעימים – ועל הדרך גם עם עצה טובה על החיים.

אז באמת – לא צריך הרבה. תרימו טלפון. תשלחו מייל. תפנו למי שרק אפשר. תבקשו את מה שכולנו רוצים כל כך: להנציח את היקרים לנו – ברחובותינו

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"

אז כן, עיריית חדרה – אנחנו, תושבי השכונה, מבקשים לשמר את המורשת המקומית ולהנציח את דמויות המופת שעמדו בבסיס העשייה הקהילתית והחברתית של גבעת אולגה. הצעתנו להענקת שמות רחובות על שם אישים אלו נובעת מתחושת מחויבות, הוקרה ורצון לחבר בין הדורות. אנו קוראים לוועדת השמות ולכם קברניטי עיריית חדרה לאמץ יוזמה זו – ולכבד את העבר שממנו צמחה הקהילה המיוחדת שלנו"

• חני (חן) קורקוס