"האוהד עם הלב הכי גדול ביציע – מאיר הרוש ז"ל

מאיר הרוש – דמות אולגאית מורכבת, שחייו היו רצופים בחוויות לא פשוטות הלך השבוע לעולמו.

כשהיה עוד ילד, הלך יחד עם בן דודי האהוב, משעלי, אל המטווחים בשכונה. שם מצאו פגז נפל. ברצונם לפרקו ולקבל את תרמיל הנחושת עבור פרנסה מסוימת, הפגז התפוצץ. בן דודי נהרג במקום – ומאיר, איבד את רגלו ונשאר נכה לכל חייו.

אני מאמין שהאירוע הטרומטי ההוא היה שלב מכונן שהשפיע עמוקות על חייו – חיים שסבל ומצוקות ליוו אותם כמעט תמיד. אולי מתוך בחירה, ואולי מתוך הנסיבות – מאיר נותר בודד, ללא משפחה קרובה או ילדים שילוו אותו לעת זקנה. רק אחותו היקרה ובני משפחה קרובים עמדו לצידו בימי סגריר.

מותו העצוב רק הדגיש את בדידותו – מציאות לא זוהרת, כאשר מעטים מדי מצאו לנכון להגיע וללוות את מאיר בדרכו האחרונה. לצערי, נחשפתי למודעת האבל רק היום, בדרכי לבקר את אימי.

טלפון אחד שקיבלתי ביקש ממני לפרסם ולהודיע על השבעה, המתקיימת ברחוב חי טייב 4 – המשפחה מבקשת – למי שיכול ורוצה לעשות מצווה לפני החג – להגיע, לפקוד את הבית, ולהתפלל לעילוי נשמתו של מאיר, שנפטר בבדידותו. תהא נשמתו של מאיר היקר צרורה בצרור החיים. אמן, כן יהי רצון

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"

מאיר הרוש ז"ל היה אוהדה המושבע של הפועל גבעת אולגה

מאיר הרוש ז"ל, בדמותו הצבעונית והחמה, לא רק אהד את הפועל גבעת אולגה – הוא היה הלב הפועם שלה והותיר אחריו מורשת של אהבה, מסירות ושייכות שאין לה תחליף.

מאיר היה אוהד שרוף, נאמן, כזה שלא מפספס אימון, משחק בית או חוץ – תמיד ראשון להגיע, ותמיד עם לב ענק, ולמרות נכותו, תמיד הקרין אנרגיות חיוביות שאין שני להן. עם חיוך תמידי, מילים טובות לכל אחד, ונוכחות שכולם הרגישו – הוא היה סמל של אהבה טהורה למשחק ולקבוצה.

השחקנים אהבו אותו, האוהדים חיבקו אותו – והניצחונות? היו עבורו חגיגות של ממש. הפועל גבעת אולגה – הייתה מרכז עולמו, והוא היה חלק בלתי נפרד ממנה. מאיר היקר, נזכור אותך תמיד עומד בגאווה ביציע, כולך כחול, כולך אור, כולך לב – יהי זכרך ברוך.

• חני (חן) קורקוס