שנה חדשה ונוסטלגיה ישנה! אייל עמר והלב = הפועל גבעת אולגה

הקהל צעק את שמו, השערים שלו הרעידו את היציע – והלב לא שכח מאיפה הכל התחיל. מתחילים שנה חדשה עם אהבה ישנה: אייל עמר חוזר איתנו אל רגעי הקסם של הכדורגל בשכונה – דרך היציעים, המגרש, והלב הגדול של הפועל גבעת אולגה המיתולוגית. אש! אש! בגבעה!

בשכונת גבעת אולגה הקטנה והכחולה שבין הים הכחול במערב אל מגרש הכדורגל ( הוותיק והישן שנהרס בכאב רב ) במזרח, שם הרחובות מלאים בריח ים ורוח ספורטיבית – גדל לו ילד אחד עם חלום גדול. אייל עמר! ילד צנוע, אבל כזה שהכדור היה כמו חלק מהגוף שלו – כישרון על! כדורגלן אדיר וספורטאי בכל רמ"ח אבריו!

את דרכו החל אייל, בקבוצות הילדים של הפועל גבעת אולגה, תחת שרביטו של המאמן המקומי המוכשר ג'קי מלכה, שהבחין מיד בכישרון הטבעי ובמוסר העבודה יוצא הדופן של הילד הצנום עם הכישרון הענק שלא איחר להתבלט ולאחר מכן, תחת שרביטו של נתן אברבנל, ועוד רבים וטובים.

עם עלייתו לקבוצת הבוגרים המצוינת של הפועל גבעת אולגה – כשהוא רק בן 16 וחצי – הפך אייל עמר לסיפור ההצלחה הגדול של עונת 1990/91. הוא לא רק השתלב – הוא סחף את הקבוצה כקטר מוביל, כשהוא מציג כדורגל מבריק, בוגר ונועז בליגה ב' מחוז צפון ב'.

אייל הוביל את הקבוצה לעונה היסטורית, מלאה בניצחונות גדולים, אווירה מחשמלת, ואמונה בלתי ניתנת לעצירה – שהסתיימה בעלייה מרגשת לליגה א'. גבעת אולגה רעדה, היציעים התמלאו, והלבבות של האוהדים התפוצצו מאושר. רגעים של קסם שנחקקו בזיכרון הקולקטיבי של כל מי שאי פעם הזדהה עם הכחול-לבן-שחור של השכונה

לאחר העלייה לליגה א', המשיך אייל עמר להוביל את הפועל גבעת אולגה במספר עונות בלתי נשכחות – כשהוא סוחף אחריו את הקבוצה לתצוגות כדורגל מרהיבות, קצביות ומלאות נשמה.

בזכותו ובזכות דור זהב של שחקנים מקומיים – הפכה גבעת אולגה לאחת הקבוצות הטובות והמלהיבות בליגה א' צפון, כשהיא מתמודדת שווה בין שווים מול "אריות" הליגה דאז: הפועל עכו, הפועל נצרת עילית, מכבי עפולה, הפועל טבריה, בית"ר נהריה, הפועל טייבה והפועל בית שאן – קבוצות עתירות מסורת ותקציבים גבוהים בהרבה. יכולה להן ? ברוב הזמן גם הרבה יותר טובה מהן!

אבל מה שלא היה לאחרות – היה לאולגה: נשמה, קהל אדיר שמילא את כל היציעים בכל המגרשים ובכל הערים, שחקני בית מוכשרים מאוד' ואייל עמר אחד – שהפך לסמל !

לאחר מספר שנים בגבעת אולגה החלו ההצעות להגיע בעיקר מהיריבה העירונית הפועל חדרה "שישבה" עליו ועל קברניטי גבעת אולגה בהובלתו של עמי נסרייצ'י יו"ר הקבוצה באותם הימים שלא התלהב מהמהלך, ובכל זאת נסרייצ'י היה צריך לעמוד בתווך בין הרצון של אייל להתקדם, לבין מעבר שיכול להכניס כסף לקופה הדלה של המועדון

הדילמה הייתה קשה מאוד גם נוכח שבנדבד נוסף היה אמור נסרייצ'י למצוא דרך להתמודד מול אוהדי הקבוצה שאייל היה אלילם ולקחת בחשבון שהמהלך יגרום לאווירה לא פשוטה בעקבות שחרורו במיוחד שמדובר ביריבה העירונית ובכל זאת לאחר מו"מ קשוח מאוד  – המעבר הושלם

אייל עבר להפועל חדרה שהופיעה בליגה הארצית דאז, ( הליגה השניה בישראל ) והציג שם יכולת אדירה שהקפיצה אותו בהצעה מטורפת של אותם הימים היישר להפועל חיפה של רובי שפירא ז"ל, (בליגת הלאומית ( הליגה הראשונה בישראל דאז ) שבאותן שנים, הייתה אימפריה בכדורגל הישראלי תחת הדרכתם של אברהם גרנט, גיא עזורי, ודרור קשטן האגדי

אייל הפך לחלק בלתי נפרד ממנה ובה הוא שיתף פעולה שם עם כדורגלנים ענקיים כמו: ראובן עטר, טל בנין, רן בן שמעון, עופר טלקר, אלון חלפון, אורן זיתוני, אורן ניסים, הישאם זועבי, עמיר תורג'מן, ועוד רבים ומצוינים שהופיעו, באצטדיונים גדולים, מול קהל של אלפים.

מהפועל חיפה, עבר אייל להכח מכבי רמת גן, להפועל טייבה, מכבי חדרה, ולקבוצות נוספות עד שפרש ממשחק פעיל ופתח בקריירה של מאמן במ.ס גבעת אולגה המחודשת, הפועל חדרה, ובשנים האחרונות הוא מתמקד בפיתוח והדרכת דור העתיד במחלקות נוער, ובמקביל מדריך פעילות כדורגל למבוגרים בהצלחה רבה ועושה זאת כמובן בשכונת ילדותו – גבעת אולגה

מתגעגע לכדורגל?

"איך אפשר שלא! אני מתגעגע לימים היפים כשחקן כדורגל – בכל המועדונים ובכל הליגות. ההופעות בליגת העל היו עוצמתיות, הייתה לי זכות לשתף פעולה עם שחקנים גדולים, לחוות אצטדיונים מלאים, קהל, אקשן, טירוף – כל מה שכדורגל יכול לתת. אבל אם אני עונה מהלב – אז הגעגוע הכי גדול הוא דווקא להפועל גבעת אולגה – למועדון הילדות שלי, למגרש הקטן, לרחוב שמוביל מהבית ישר לשער האחורי, לקהל האדיר שבא איתנו לכל מקום

לא משנה אם זה מגרש זניח בכפר בגליל או אצטדיון באיזו עיר נחשבת. הייתה תחושת שייכות שלא קיימת בשום מקום אחר – שבתות שלמות היו נבנות סביב המשחקים שלנו. ילדים מהשכונה עם דגלים, הורים מהמרפסת, אוהדים צופרים לנו ממכוניות מלוות, צעקות, שירים, אווירה שאי אפשר לשחזר. זו הייתה אהבה טהורה – קהל שלא שוכח אותנו גם אנחנו מנצחים בטופ וגם אם מפסידים ומתמודדים בתחתית! היום, כשאני מסתכל אחורה – ברור לי: גבעת אולגה מאז וגבעת אולגה לעולם".

שחקן מסוים שמאוד נהנית לשחק איתו?

במשך כל שנותיי בקבוצות השונות שיתפתי פעולה עם רבים וטובים חלקם כוכבי כדורגל וקשה לציין כעת את כולם אבל עם נחלק אותם לפי הקבוצות אז, בהפועל גבעת אולגה היו: דורון טבריצ'י, רונן חכמון, הדר יעקובובסקי, אבי ליברטי, ישראל צרפתי, ארז גוטמן, חני נגר, ואחרים. בהפועל חדרה את יעיש סוויסה האגדי. ובהפועל חיפה הייתה סוללה של כוכבים שאי אפשר בכלל לבחור במישהו מהם למעט : טל בנין וראובן עטר שהיו אדירים! והייתה לי זכות גדולה לחוות את הרגעים הקסומים איתם

קבוצות בארץ?, בעולם?

 הפועל גבעת אולגה

"מה דעתך על רמת הכדורגל של שנות ה-90 לעומת ימינו – מקצועית, אישית וכלכלית?"

"הכדורגל של שנות ה-90 היה שונה בכל רמה – מקצועית, אישית וכלכלית. היום יש יותר מתקנים, יותר כסף, יותר חשיפה, שחקנים מתחילים מגיל צעיר עם כל התמיכה האפשרית. בזמננו לא היה את כל זה – אבל היה לב, היה רעב, הייתה תשוקה טהורה למשחק. שיחקנו מכל הלב, בשביל המועדון, בשביל האוהדים.

אישית, גם כששיחקתי בליגות הבכירות, הלב תמיד נשאר בגבעת אולגה. שם הכל התחיל – במגרש עם קווים לבנים מצבע גיר, מול קהל שעודד כאילו אנחנו בליגת האלופות. הכדורגל של פעם אולי היה פחות מהונדס, אבל יותר אותנטי. הכסף היה הרבה פחות, אבל הסיפוק היה עצום. היום יש יותר ניהול, אבל אולי פחות נשמה. ואני, גם אחרי שנים, מתגעגע לריח הדשא באולגה, לקהל, ולפשטות המדהימה של כדורגל אמיתי".

אייל היקר, היה תענוג עצום לשבת איתך ולחזור יחד אל הרגעים שחקוקים בלב של כל אוהד אמיתי. מעבר לשערים, למסירות ולכדורגל הגדול שהבאת בכל מועדון ובכל ליגה – אתה תמיד תישאר "החבר מהשכונה", הילד של גבעת אולגה.

תודה ענקית על רגעים של אושר שהסבת לנו – שבתות של כדורגל טהור, גאווה מקומית, שערים שהקפיצו אותנו באקסטזה מהיציע, וכישרון מהסוג שנולד פעם בדור. אתה סמל – לצניעות, לנשמה ענקית, ולאהבה אמיתית למשחק ולשכונה. תודה על תקופה מופלאה שלא תישכח לעולם. מאחל לך המון בריאות, אושר, שפע טוב, נחת מהמשפחה המהממת – ושתמשיך להאיר פנים, בדיוק כמו פעם. שנה טובה

• חני (חן) קורקוס