"אורית שלנו מהגבעה : לב ענק, אהבה אחת – וסיפור שלא יישכח"

בין עבודה קשה, מסירות אינסופית לילדיה, ואהבה גדולה שמילאה את ביתה – אורית בן שמעון שלנו נלחמה על החיים באומץ ובשקט. סיפור חיים מרגש של אם לוחמת, רעייה אוהבת ואישה מיוחדת במינה, שהלכה לעולמה בדמי ימיה – והשאירה חלל שלא יתמלא. כמה עצוב – יהי זכרה ברוך!

שעת צהרים, עשרות ואולי מאות מכוניות עושות דרכם לבית העלמין החדש בעיר, מן הרכבים יוצאים אנשים חמורי סבר, מביטים סביב כאילו לא מבינים בדיוק את הסיטואציה הבלתי אפשרית הזו ומסביב עצי אקליפטוס זקופי קומה, מרכינים ראש כאילו מבינים גם הם את גודל האבידה

עץ צפצפה אחד בודד מציץ נבוך גם הוא שורק בלחש תפילה שרק הוא מכיר, ממש ממעל שני שחפים לבני כנף מבצעים מטס אחרון לכבודה של אורית בן שמעון שהלכה לעולמה והיא בדמי ימייה

תראו, באמת כתבתי לא מעט על דמויות כאלה ואחרות שהלכו לעולמם, ראיתי כאב של יקירים שליבם נשבר, שום דבר לא הכין אותי למפגש המטלטל עם הילדים של אורית בן שמעון  כשזה כל כך מכמיר לב להקשיב לגברים האלה שאיבדו את היקר להם מכל, לראות איך קולם נשבר ועל הדרך גם ליבם המסרב לקבל את רוע הגזרה

סיפור חייה של חייה אורית יכול בקלות להיות נושא לסרט מורכב וטראגי, כן זו ילדת הפרחים היפה כל כך נישאת פעמיים ומביאה לעולם ארבעה ילדים – מן אישה כזו שלא מוכנה להישאר במקום שעושה לה רע, מתעלמת באומץ מכל קשיים כלכליים שצפויים לה, מבינה שעכשיו זה זמן עשיה ומדהימה את הסובבים אותה שהיא לא בוחלת משום עבודה שיכולה להביא פרנסה לילדיה הקטנים והיא מוצאת עצמה עובדת כנהגת מונית ועובדת ניקיון ואלה מסביב שטעו לחשוב שיופייה הרב ימנע מהלביאה לעשות את כל מה שדרוש עבור ילדיה לא הבינו כנראה מאיזה חומר מיוחד קורצה

ואתה יושב מול הילדים המרוסקים האלה של האם המופלאה הזו, שומע סיפורים שמחזירים לך את האמון ברוח האדם, בכח האהבה הזו של האם הענקית הזו שוויתרה על עצמה בלי מרכאות ונתנה לילדים שלה את התחושה שאמא כאן ! שום דבר לא יכול לפגוע בכם!

ומן השמיים החליטו לתת אורית שמעון את התיקון שכל כך היתה ראויה לו, וכך נכנס לחייה חיים מסיקה, מן שני נשמות תאומות שחיפשו בחשיכה את האהבה, גיששו את ידיים למגע של אמת וכמו באגדות של פעם הפכו לאחד, כל הקשיים המדומיינים של ילדים שלו וילדים שלה הפכו ללא רלוונטיים

חיים ראה את ילדיה לילדים שלו וההפך, והנה נולדה לה אגדה של אהבת אמת נטולת כל ציניות של החיים, כמעט עשרים שנה ראתה אורית בן שמעון את האושר הנכסף, זו האם שהתעלמה מכל רעשי רקע והתרכזה בילדיה בלבד, כל נושא אחר היה בענייה טפל ולא מעניין

ושהחיים נראו כל כך מבטיחים וורודים הגיע הבשורה הנוראה שמחלה רעה תקפה את גופה הטוב, שנתיים נלחמה כפי שרק היא ידעה להילחם, שנתיים חרקה שיניים ולא נתנה לסובבים אותה להרגיש בכאבה, התעקשה לתת לילדיה את האהבה שמילאה אותם בכוחות אחרים אבל שם למעלה חשבו קצת אחרת והיא אורית היפה מחזירה את נשמתה לבורא מותירה מאחור ילדים מרוסקים ובעל שבור לב

ואני רק לעיתים תוהה ביני לבין עצמי דיברי כפירה, מטיל ספק בשיקולים של היושב במרומים, באמת מנסה להבין את ההחלטות הקשות האלה שמותרים צער רב כל כך בחיים של רבים וטובים, ואחר כך אחרי ההלוויה, נותרתי עוד דקות ספורות מאחור, צופה בריגבי העפר הטריים שרק כעת כיסו את גופה היפה של אורית האם והרעייה הטובה, ושרק רציתי ללכת נשבע לכם שראיתי שני מלאכים צחורי כנף מובילים את אורית את הרקיע הכחול, מנגבים ברוך דמעה את שזלגה לה על לחייה החם ממילא

• יהי זכרה ברוך !
• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"