"מר גז" עם הלב הענק – יגאל בן חיון שלנו

אני חושב שהיתי במלון בים המלח או משהו דומה, מן אירוע שהיה לפני כמעט חמש שנים, טלפון די היסטרי של אמא שלי, והיא אימי אהובתי צורחת את חייה לאחור, לי היה ברור כמעט בוודאות שאסון נורא אירע, "הגז נגמר לי והסירים על הגז!!!!"

טוב כל מי שיש לו אמא מרוקאית מבין שלא יכול להיות אסון גדול יותר עבורה, בין לבין אני מנסה להרגיע את ה"טרגדיה". חבר טוב נותן לי את הפלאפון של יגאל בן חיון, שלושה משפטים ראשונים שלי והוא האיש המדהים הזה מחייך חיוך גדול ואומר, אני אטפל בזה רפי".

ראשון בבוקר אני מגיע אל יגאל רק כדי לשלם על בלון הגז, זה הבלון הזה עלי הוא אומר בנחרצות ובחיוך שהותיר אותי מופתע, "עזוב הוא אומר ועיניו מחייכות חיוך כל כך טוב (מי שהכיר את יגאל ידע שהעיניים שלו חייכו לפני הפה שלו ) קיבלתי מאמא שלך צלחת של קציצות ומטבוחה מעלפת, מה אני צריך יותר ?

הסיפור הבנאלי הזה מסביר יותר מאלף מילים את האיש הטוב הזה ! ואני מנסה להבין את מהות החיים, את השיקולים של היושב במרומים, כן אני יודע שאלה דברי כפירה, אבל תחשבו על איש יפה במיוחד , זה שבידיו בלבד הקים עסק מפואר של גז והופך להיות מר גז האזורי.

על הדרך מקים משפחה אדירה בת שבעה ילדים, מה שמצביע הכי שאפשר על הלב הענק של יגאל, כזה אחד שרצה בית מלא צבעים של אושר, והכל נעלם ככה סתם כאילו לא היה דבר, כל כך הרבה טלפונים קיבלתי מאנשים שהפצירו בי לכתוב על יגאל!

ולי לא היה כוח נפשי לכתוב שוב על הכאב הזה שמסרב להניח לי! חדרי ליבי עמוסים באנשים כל כך טובים שעזבו אותנו בדמי ימיהם, מספיק להתבונן בתמונה של יגאל ולהבין איזה איש מיוחד וטוב היה האיש!

שוחחתי עם מספר תושבי השכונה על הכוונה שלי לכתוב על יגאל, משהו בפנים שלהם השתנה מיד, אצל כולם נפלה עצבות בלתי מוסברת כאילו איבדו הם עצמם בת או בן משפחה קרוב, כמעט לכולם היה סיפור נהדר לספר לי על החוויה שלהם במפגש עם יגאל

מן אחד כזה שנגע בכל כך הרבה אנשים בעבודתו הבנאלית משהו. היה ביגאל משהו שנגע בלב, איש שסרב באופן קטגורי לכעוס על הסביבה שלו, אולי זה הרוגע הזה שקיבל בבית הוריו ואולי זה מתת אל.

מספיק היה לשוחח עם האחות, זו שעבדה איתו במשרדו "בדור גז" והיא לא מצליחה להשלים משפט אחד רצוף, קולה נשבר בכאב בלתי נסבל, יגאל הלך לאן שהולכים כולם והותיר אחריו משפחה מרוסקת שמסרבת להשלים עם הכאב הנורא הזה, אבל פתאום משום מקום קיבלתי מן זיק של אופטימיות מוזרה, לי.

כמעט ברור שהם אלה ילדיו הנהדרים קיבלו כל כך הרבה כוח וערכים מהאבא המדהים שלהם מה שיביא אותם להתאושש מהאובדן האיום הזה ולהמשיך הלאה, אני כל כך מקווה שהאופטמיות הזו שנפלה עלי תהיה מדוייקת,

ואני נשבע לכם שאתמול שעברתי ליד הבית של ההורים של יגאל בכניסה לשכונה, הבטתי לרקיע המחשיך, ושם ממש למעלה ראיתי ענן אחד מצוייר בצבעים של אפור ולבן , וממש באמצע הענן עמדו שיבעה מלאכים צחורי כנף,והם נושאים בכפיהם את יגאל

מלטפים את ראשו היפה ומובילים אותו אחר כבוד לכיסא הבורא, מנגבים דימעה אחת חמה שזלגה על לחיו החמה מימלא, שרים לו שיר של אהבה והוא יגאל מחייך ונעלם בין ענן אחד שאני מכיר מפעם!יהי זכרו ברוך !

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"