אייל אוואד – אדם של חסד שנקטף מוקדם מדי

רפי חוזר לרחובות גבעת אולגה ולזיכרון של אייל אוואד – בחור שקט עם לב ענק, שבחר בחסד ובאהבת חינם כדרך חיים, והותיר אחריו שכונה שלמה שממשיכה להתגעגע וללמוד ממנו גם שנים אחרי לכתו.

כן אני יודע שיש בי משהו מוזר, אני אוהב לטייל בשכונה בלילות של עצב מסוים, עושה דרכי במעלה רחוב "מבצע עזרא" בואך בית ספר עמישב עד שאתה מגיע לרחוב שבטי ישראל – אולגה ד'

כל מי שגדל בשכונה יודע שהרחוב הזה הוא ה 'ארד קורד' של השכונה, מן רחוב כזה שמסמל אולי יותר מכל את עצב קליטת העלייה ההמונית והדורסנית והמורכבת במיוחד, את מצוקת החיים בשכונה שהייתה פסיפס מדויק של עולים ממגוון ענק של מדינות שדייקו את היופי המיוחד של השכונה הכי מיוחדת בארץ כולה

ואתה חולף על המכולת המיתולוגית של מגילה האב, מן מכולת שהצליחה לתת לתושבים את הקרדיט הזה שכה היו זקוקים לו בימים של מחסור בלתי נסבל, ממש מאחור המטווחים המיתולוגים שלנו, מן בסיס אימונים שהיה לנו הילדים מקור להכנסה צדדית לא מבוטלת כלל וכלל. מימין למטווחים השדות של "פרנק" אייקון אזורי שהעסיק רבים מאנשי ונשות השכונה – בשדות הטובים האלה ידענו ימים של שובע ועונג גדול

ואחר כך אני נכנס לשכונה שכל כך הכרתי, חולף על פני המקלט על שמו של שחר אוואד הילד המקסים שהתחשמל תוך כדי הדרכת ילדים בהתנדבות מופלאה, מה שמביא אותי בהכרח לאח אייל

האמת זה זמן רב אני רוצה לכתוב על אייל אוואד, סיפור בלתי נתפס על אובדן כל כך מיותר ואכזרי – אייל ילד אולגאי מלא חלומות כל כך תמימים, זה אייל שרק רצה להקים בית חם שמסביבו יתרוצצו ילדים קטנים, ואני הכרתי את אייל, בחור שקט מלא עוצמות רוחניות

אייל שעבר את הטרגדיה המשפחתית הנוראה מחליט לתת לחייו משמעות נוספת, מתחזק ביהדות והופך לאורח קבוע בבית הכנסת המקומי, שם מוצא אייל את הפלטפורמה הזו לנסות לעזור לאלה שהגורל פגע בהם. רבים לא ידעו על החסדים הרבים שעשה אייל בלי לעשות רעשי רקע מיותרים, אני בכלל חושב שאייל החליט די מזמן לתת לחסדים האלה עדיפות בחייו הקצרים, מן הבטחה שהבטיח לעצמו ולאח האהוב

יצא לי לשוחח עם כמה ממכריו של אייל לפני שאני ניגש לכתוב עליו, כולם חייכו חיוך עצוב עצוב וכל כך נבוך, מנסים לסכם את חייו של אדם אהוב כל כך במילים קצרות ללא הצלחה, אצל כולם חוזרת האמרה המספרת על חבר של אמת, אחד כזה שידעת שאתה יכול לסמוך עליו במשברים האישיים שלך, מן חבר שבכלל לא חושב פעמיים לפני שהוא מיד נרתם לתת יד, ואני נשבע לכם שחלקם הגדול ניגב דמעה אחת נסתרת מעצב כל כך קשה

וביום אחד בכלל לא בהיר אייל נופח את נשמתו, מן דבר נורא כזה שמותיר שכונה שלמה חסרת אוויר, מותו הטראגי של אייל היה אירוע מכונן בהיסטוריה של השכונה, השבריריות של החיים וההבנה שככה יכול אדם להיעלם הפכה רבים לחשוב שוב על מהות החיים ומשמעותם ורק מי שהיה בהלוויה הנוראית יכול היה להבין את עוצמת האבדה של המשפחה המרוסקת, אייל הלך לאן שהולכים בסוף כולם והשאיר אחריו מורשת של חסד ואהבת חינם

כן זה אייל שבחייו הקצרים כל כך נתן מעצמו לאחרים תוך הבנה שזה תפקידו בעולם המוזר הזה, אני רק יודע שאייל הצליח להפוך אותי ועוד רבים סביבו להיות אנשים טובים יותר! 12 שנה חלפו מהיום ההוא, והזמן כל כך לא מרפא את הכאב ששוכן לך עמוק בחדרי הלב, יהי זכרו ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"