היינו חולמים – והחלום של אולגה התגשם

רפי חוזר לרגע שבו שכונה שלמה התעוררה לחיים – לא רק עלייה לליגה, אלא ניצחון של זיכרון, מסורת ואהבה עמוקה לקבוצה שגדלה איתנו בלב

"היינו חולמים" – נשבע לכם שזה אמיתי — הפלאפון מצלצל. על הקו אוהד אולגאי די מוכר, והוא בוכה! ואני מעט נבהל, שואל מה קרה, וככה בין הדמעות וההתרגשות אני מבין — אולגה עלתה ליגה! איזה יופי של בשורה, איזה יופי של התרגשות של אוהד נהדר.

טוב, עכשיו זה רשמי — הפועל אולגה עלתה ליגה!!!!! שאל אותי מישהו, עם קורטוב של לעג מסוים: "כולה עליתם לליגה ב', אפשר לחשוב?" אני אנסה לענות עכשיו לאלה שאולי חושבים ככה גם: קבוצת הפועל אולגה היא עניין של מסורת, של אתוס שכונתי מלא אהבה. משהו שצרוב לכל אולגאי מצוי בתוך הילדות הנוסטלגית שלו.

סגירת המועדון הייתה סוג של טראומה איומה, שפגעה בנימים הכי דקים של ההווי השכונתי והאישי של כל אחד מאיתנו. ועכשיו תחשבו על קבוצת כדורגל שנסגרה, כובתה כאילו לא הייתה מעולם — ונולדת מחדש בליגה הכי נמוכה שיש.

מן לידה כזו שמעוררת אצל האולגאי הטוב את כל הרגשות שכובו באכזריות לא אנושית. והם נוהרים אל מגרש הכדורגל רק כדי לחזות בפלא הנפלא הזה שמחזיר את כולנו אל הימים שחשבנו שלא נראה שוב לעולם.

וצריך וחשוב להזכיר את אלה שגרמו לפלא הזה לרקום עור וגידים: לאלי בן שבת המופלא, שעשה יש מאין. הבחור הצעיר הזה הוכיח שיש לו כוחות אחרים, שהובילו אותו לבצע מהלכים כמעט בלתי אפשריים. אולי זה הבית שספג אהבה בימים של אושר, והחליט לעשות מעשה — ולגרום לשכונה שלמה להיות מלאה באושר נהדר.

למאמן ולשחקנים, שהגיעו לאימונים ולמשחקים ונתנו את כל כולם — בלי לקבל תמורה כספית. ולכם, קהל אדיר — לכולכם שבאתם בחורף ובקיץ, ונתתם כוח ורוח גבית בלתי מתפשרת, שגרמה לכל העוסקים במלאכה לקבל מנת מוטיבציה יומיומית כל כך חשובה.

ועכשיו צריך לחגוג — רק מעט. ולחשוב איך בונים קבוצה שתהיה מופלאה ותחשוב קדימה. ואנחנו כולנו נשנס מותניים ונעשה את כל הדרוש כדי לעזור לקבוצת ילדותנו. עכשיו זה זמן של אושר!

• 'אש אש בגבעה!'
• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"