'בית ספר ללימוד מחלוקות' / הרב בן ציון נורדמן

נכנסנו לחודש אב. האוויר סביבנו הופך סמיך וטעון יותר, אנו ממעטים בשמחה ומתקרבים ליום האבל על החורבן – תשעה באב.

הימים הללו מציבים מולנו מראה נוקבת על המציאות שבה אנו חיים. בעולם מקוטב, נדמה לפעמים שהשיח הציבורי הפך לזירת התגוששות שבה המנצח הוא זה שצועק חזק יותר ומוחק את העומד מולו. אולם דווקא מתוך המועקה הזו, זכיתי בשבוע החולף לחוות חוויה שהעניקה לי זווית ראייה אופטימית יותר.

זה קרה בערב יום שני האחרון, בכינוס היסוד ההיסטורי של "מועצת העיתונאים החרדים". על מהות הכנס עוד ארחיב ואשתף  בהמשך בלי נדר, אך הפעם אני רוצה לציין דווקא את המיקום הסימבולי שנבחר: מוזיאון הסובלנות בירושלים.

המוזיאון נוסד על ידי הרב האורתודוקסי מרווין האייר, שזכור לרבים כאשר סיים את נאומו בהשבעת הנשיא טראמפ בפסוק: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי". עצם העובדה שרב הנושא בלבו את חורבן ירושלים מקים את "מוזיאון הסובלנות", היא המפתח להבנת המושג: סובלנות אינה ויתור על זהות, אלא היכולת להחזיק בערכים ברורים ובד בבד להתחשב באחר.

את הסיור במקום הוביל במקצועיות וברגישות ידידי ניסים כהן, מנהל לשכת מנכ"ל המוזיאון יונתן ריס. שיאו של הסיור הוא בתערוכה המטלטלת "מחושך לאור 06:29", המציגה את עומק הרוע הבלתי נתפס של ה-7 באוקטובר דרך עדויות שורדים ותיעודים מצמררים של הצלם זיו קורן. אך התערוכה אינה נעצרת בכאב, היא מתמקדת בעיקר בערבות ההדדית המופלאה שהפגינו אזרחי ישראל ויהודי התפוצות מאז פרוץ המלחמה.

חיבור זה של סובלנות וערבות הדדית עומד גם בבסיס "בית הספר לתרבות המחלוקת" הפועל בקומפלקס. שם מלמדים שמחלוקת אינה 'תקלה' שיש להעלים, אלא מצב אנושי שיש לחיות בתוכו מבלי להפוך את הזירה לשדה קרב.

לתפיסה זו שורשים עמוקים בארון הספרים היהודי. במסכת עירובין מובא שבית שמאי ובית הלל נחלקו שלוש שנים, עד שיצאה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן". שואל הריטב"א: כיצד ייתכן ששתי דעות הפוכות הן "דברי אלוהים חיים"? והתשובה שהקב"ה הראה למשה רבינו על כל דבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, וקבע שההכרעה מסורה לחכמים. בתורה יש מקום לדעות השונות גם לאלו הנראות כסותרות, ועלינו לדעת ללמוד ולכבד גם את הדעות האחרות.

בימים אלו, בהם אנו מתאבלים על חורבן הבית שנחרב בעוון שנאת חינם, חובה עלינו ללמוד כיצד לנהל מחלוקת. חז"ל מלמדים אותנו בתוספתא במסכת יבמות: "אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל… לא נמנעו לישא נשים אלו מאלו… אלא נהגו באמת ובשלום ביניהן".

הבית לא נחרב בגלל עצם קיומן של מחלוקות, נוקבות ככל שיהיו. הוא נחרב כשלא ידענו לנהל אותן כראוי, כשהשוני בדעות הוביל לביטול הדדי ולשנאה. בית שמאי ובית הלל לימדו אותנו את תרבות המחלוקת, ולא את תרבות ההרס!

התובנה הזו מטילה אחריות עצומה על כתפיהם של אנשי התקשורת בימינו. המקלדת יכולה לשמש כחומר דליק המבעיר פלגנות, אך היא יכולה לשמש גם כמרחב של בירור האמת מתוך כבוד. המשימה שלנו אינה להסכים על הכל, אלא ללמוד מחדש להתווכח מתוך אחריות וערבות הדדית – ובכך להניח את אבן הפינה האמיתית לבניינה של ירושלים.

• בשַׁבָּת – שַׁבַּת פָּרָשַׁת דְּבָרִים (שַׁבַּת חֲזוֹן)
• הדְלָקַת נֵרוֹת: 19:29 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:29
• שבת מבורכת לכל עם ישראל ✡️
• יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  הרב בן ציון נורדמן