דורה חרתי זכרה ברוך! האישה שבחרה באהבה

יש דברים שילד אף פעם לא שוכח, זה משפט שלא פעם השתמשתי בו, אני חושב שהיתי בגיל שלוש עשרה או ארבע עשרה, עושה את מה שעשינו המון, הולך לשחק סנוקר אצל בלם חרתי ומשחק בנאלי עם אחד הנערים בשכונה גורם לו לתת לי מכה ישר באף שמגיב ישירות בדם הפורץ ממנו.

דורה שבדיוק הביאה אוכל לסעיד בעלה קלטה את האירוע, בלי בכלל לחשוב הובילה אותי החוצה שהיא מנקה את הדם שסרב משום מה להפסיק לנזול, ואחר כך לקחה אותי למנחם של הפלאפל, קנתה לי מנה חמה ושתיה קלה

אולי זה האירוע הפרטי שלי מסביר הכי שאפשר את דורה חרתי, וככה מידי פעם שהייתי רואה אותה שאלתי אותה האם בכלל היא זוכרת את המקרה הזה שלי? היא הייתה מחייכת את החיוך המאיר הזה שלה ואומרת " כן אני זוכרת " רק למה זה נראה לך משהו שצריך להזכיר לי כל פעם מחדש?

יום חמישי בשבוע, השעה ארבע אחר הצהרים, עשרות רבות רבות של אנשים מצטופפים כולם בבית העלמין החדש בחדרה, מתעלמים באומץ מכל חשש של טילים וכאלה דברים לא כל כך חשובים, כולם הגיעו לחלוק כבוד אחרון "לדורה חרתי שהלכה לעולמה

מסביב רוח קרירה מכה קלות על פניהם של האבלים חמורי הסבר, בכי חרישי נשמע מפינת אולם ההספדים, נכדה מופלאה מספרת בהתרגשות נהדרת על הסבתא הטובה שעזבה אותם ככה סתם

תראו רבותי, דורה חרתי היא בדיוק הדמות האימהית הזו שמסבירה את הייחודיות של השכונה המופלאה שלנו, כזו אישה שוויתרה כבר מזמן על עצמה, את כל כולה היא מקדישה למשפחתה הקטנה, עוברת דברים בכלל לא פשוטים ויכולה להם

נשים כמו דורה חרתי הם הם בעיניי מלח הארץ – מן קבוצה שהגיעה לארץ והקימה את המדינה הזו. היכולת הזו להקים משפחה בימים של צער וכאב כלכלי מלא צנע מפעים אותי כל פעם מחדש

דורה חרתי הייתה אישה של החיים, צנועה ובעלת לב גדול גדול, כזו אחת שנתנה לכל הסובבים אותה להבין שהיא תמיד נכונה לתת יד לנזקק, זו שהייתה הסלע האיתן של משפחתה היפה וגם שחלתה עשתה את המוטל עליה, המשיכה לטפל בנכדים האלה שהיו לה למקור גאווה בלתי מוסתר

רק הדמעות העצובות מנשוא של הילדים והנכדים יכולים אולי להסביר במעט את העצב הנורא של לכתה בטרם עת, זו שהייתה אם, רעיה, סבתא כל כך אהובה זו שהותירה אחריה משפחה מפורקת מצער אבל גם גאווה מתורגמת למורשת של אהבת אדם

ועכשיו אחרי הצער יובילו אותך דורה האהובה מלאכים צחורי כנף, יושיבו אותך הכי קרוב ליושב במרומים יספרו לו על האישה הטובה הזו מהשכונה שרצתה לעשות רק טוב לכל סביבתה, והוא הבורא יחבק אותה יכסה אותה בכנפיו, והיא תעצום עיניים ותירדם, רק דמעה אחת חמה שזלגה על לחייה יסביר לכל את צער הפרידה, יהי זכרה ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"