"סיפורי בדים" – יעקב וסמרה כהן מגבעת אולגה
איך אני אוהב את חוף הים של השכונה! לא מעניין אותי חורף או קיץ, אני חייב לנשום את ריח המלח הנשלח אלי ממעמקי הים, לשבת על ספסל אחד מוכר מפעם להביט על אישות הגלים המקציפים הנדמים בעיניי כשיר ערש נוגה
ואחר כך אני עושה דרכי אל חוף החמישים מלא מפרצים כחולי מים עטופים באצות וסרטנים קטנים המנופפים לי בקרסי ידיהם לשלום מזכירים לי את תום ילדותנו שככה נעלם לנו מבעד לערפל המתפשט על המים הקרים חמים שבתוך ליבי המתרגש ורק ככה אני חוזר אל הזוג המופלא בעיניי, יעקב וסמרה כהן
יעקב עולה מעירק מקים משפחה ברוכת ילדים ( 10 במספר), אחד כזה שבעירק היה צורף מכובד מוצא עצמו כמו רבים אחרים מובטל וחסר כל, מוצא עבודה כשומר בבניינים הראשונים שנבנים בגבעת אולגה ( שכונה אולגה ד').
המשכורת דלה ולא מספיקה לכלכל את המשפחה הגדולה והוא יעקב האב המודאג מחפש כל דרך להתפרנס עד שחבר מהמולדת הישנה מביא לו מספר בדים למכור, וכך מוצא עצמו יעקב הצורף של פעם מכתת רגליו בין הבתים נוקש על כל דלת, פורס את הבדים על רצפת הבתים, ואני זוכר כילד קטן, את אלה שהביאו את הבדים האלה אל האימהות שלנו, ותמיד תמיד זה היה בהקפה
והוא יעקב היה מוציא מאחורי האוזן את העיפרון הקטן והמשומש ובתוך פנקס עמוס לעייפה בחייבים היה מוסיף עוד שם בתקווה קלושה לקבל את תמורת מרכולתו, וככה לאט לאט בעבודה סיזיפית יום יומית שהוא יעקב מסתובב בקיץ הנורא ובימי החורף הקרים, אוסף לירה ללירה עד שהיום הנכסף מגיע ויעקב וסמרה מצליחים לפתוח את חנות הבדים שהייתה למותג אולגאי מובחר! ומי לא הכיר את חנות הבדים של הזוג כהן!
אגב אף פעם לא ידענו ששמם הוא כהן, בעיננו תמיד הם היו הזוג סמרה", והיא סמרה הייתה יושבת בחנות השכם וערב, בצניעות יוצאת דופן, וכך אני זוכר עצמי בימי חורף קרים קרים ילד קטן קטן, נכנס אל חנות הבדים הנהדרת הזו, מריח את ריח הבדים החדשים ומלאי הצבע, וגברת סמרה מידי פעם הייתה מוציאה אוצר קטן מאחת המגירות הנסתרות, שולפת ממתק מלא שוקולד מתוק ומניחה אותו בידי הנרגשת
זוג עולים מעירק שגידלו עשרה ילדים נהדרים, בלי לצעוק ששתו לי ואכלו לי! זוג ציונים שעלו לארץ הקודש רק כדי להגשים חלום יהודי, ויעקב כהן היה משלב חייו בין החנות הקסומה שלו לבין בית הכנסת השכונתית, מן איש כזה שלא היה מוכן לוותר על אף תפילה ובדרך לקיים את מצוות הצדקה
וכך סיפרו לי ותיקי השכונה: בחגים היה אוסף יעקב כסף מהמתפללים והכי הרבה מעצמו, עוטף את הכסף במטפחת גדולה וביחד עם חבר נוסף היו מחלקים את הכסף בצנעה ובהסתר רק למי שידעו שזקוקים לכך הכי שאפשר
תראו רבותי, שאני חושב על הזוג כהן, על אלה שעשו עליה מתוך ציונות נקייה חפה מכל אינטרסים מלאה באהבת ישראל, הזוג כהן הם אלה מלח הארץ! והם בעיניי בוני הארץ האמיתיים, וכל פעם שמספרים לי שאלה מדגניה ומכנרת בנו את הארץ אני להם אומר, אמת הם בנו את הארץ! אבל גם הזוג כהן! יעקב וסמרה! בנו את הארץ לא פחות מהם!
הימים חלפו וכל אלה שהיו זקוקים לבדים לתפירה ( אתם מאמינים שפעם האימהות שלנו קנו בד רק כדי לתפור לנו חולצה?) ויעקב וסמרה מסרו את החנות לילדים שהפכו את החנות למשהו אחר, כמו חיינו התמים שנעלמו לנו בין הקידמה ותרבות הטיק טוק שצבעה את הכל בפלסטיק כל כך לא אמיתי, והזוג כהן יעקב וסמרה הם חלק מהמורשת האולגאית המפוארת שקישתה את חיינו בבדים צבעוניים נעימי מגע ואהבה! יהי זכרם ברוך!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"