פרידה מאהרון סעדה – יהי זכרו ברוך
קצת לפני חגי תשרי האחרונים ובואה של השנה החדשה, ערב ראש השנה כשמדינה שלימה הכינה עצמה לקראת ארוחת חג מורכבת במיוחד, בשעה 14:00, עשרות ואולי מאות מכוניות עושות דרכן אל בית העלמין החדש בחדרה.
אט אט יורדים הם חפויי ראש עושים צעדים אל בית ההספדים העגום והמופתע כל כך, מעל ברוש אחד זקוף במיוחד יושבים שני דרורים המביטים על האבלים בעצבות דרורים מיוחדת, בשמיים נוסקים שני יונים צחורות כנף ועל צווארן סרט שחור, מבצעים מטס אחרון לאיש טוב אחד שעושה את דרכו האחרונה ביום של תחילת שנה יהודית
ואני רוצה לספר לכם על אהרון סעדה, זה שגדל בשכונת גבעת אולגה הנושקת לים הכחול ממערב, ועכשיו תחשבו על ילד אולגאי שהתרוצץ בסמטאות השכונה הקטנה בעיניו היפות חלומות של תקווה, אבל החיים הכינו לילד האולגאי הזה כמה אתגרים שהסבירו רק למי ששכח איזה עוצמות טמונות בילד הקטן הזה
בגיל שש עשרה בלבד הוא אהרון נפגע מרכב ( ואני רק חשבתי לעצמי כמה רכבים בכלל נסעו בשכונה שגרמו לרכב אחד כזה לפגוע דווקא באהרון) לכאורה התאונה הזו הייתה יכולה לתת לאהרון סיבה מספיק טובה להשתחרר משירות צבאי, אבל הילד העיקש הזה היה עשוי מחומרים אחרים, הוא מתחיל מאבק שבסופו הצבא נכנע ואהרון הופך להיות שריונר
אבל העתיד מכין עוד כמה הפתעות לנער האחר הזה, תמרון צבאי רגיל והטנק של אהרון מתהפך וגורם לאהרון לפציעה לא פשוטה בגבו, רצף האירועים האלה היה יכול לשבור הרבה אנשים חזקים, אבל את אהרון זה רק מחזק
הוא אהרון מנער מעליו את אבק הכאב והרחמים העצמיים חובר לאהבת נעוריו מלכה מבית לזרין האולגאית וביחד הם מתחילים מסע שבסופו הם יקימו בית מפואר המכיל ארבעה ילדים מדהימים ששניים מהם ממשיכים את דרכו של האב שמקים משרד ראיית חשבון מצליח במיוחד בעיר
אבל אני רוצה לחזור לימי התום, לימים שאהרון היה יוצא לרחובות של השכונה עם האופל הספורטיבית שלו! (למי בכלל היה אופל ספורטיבית?) ואנחנו הילדים היינו מביטים על הבחור הצעיר הזה שהחיוך הטוב שלו היה חלק מהנוף האולגאי ומלאים בקנאה אמיתית
אבל הוא אהרון אף פעם לא הרים את האף, היה באהרון את הבייגלה הזה מעל הראש שהפך אותו להיות כל כך אהוב על הבריות, אולי זה בגלל האישיות מלאת החמלה שלו לכל דבר שהוא מלא כאב
ואולי זה בגלל היכולת של אהרון להיות חבר אמיתי, כזה אחד שיכולת לסמוך עליו בזמן אמת, אני חייב להודות שאני לא מאלה המעריצים של אדם מסוים, לא כוכב קולנוע ולא כוכב ספורט, אבל את אהרון כן הערצתי
לחשוב על ילד שגדל בצנע ובמחסור, אף פעם לא חשב שמגיע לו שום כלום, אף פעם לא צעק שאכלו לו ושתו לו, אהרון הוא בדיוק הדוגמא ליכולת של אדם לקחת את גורלו בידו, בעיניי אהרון סעדה היה גדול מהחיים!
ואחר כך ראיתי את ההספדים של בניו ובנותיו היפות, ואת קינתה של מלכה רעייתו זה יותר מחמישים שנה, "מה אני אעשה עכשיו אהרון היא מיררה בבכי קורע לב", ואני ליבי יצא אליה! ואחר כך אני נשבע לכם ראיתי איך שלושה מלאכים צחורי כנף מוליכים את אהרון אל השמים למעלה שהם מנגבים דמעה אחת חמה שזלגה על לחיו החמה ממילא!
עצב עמוק כיסה שכונה שלמה, שם ממערב לחדרה ידעו כולם, איש טוב טוב הלך בדרך כל בשר! למה? – יהי זכרו ברוך!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"