'מתלמידיו של תלם' / הרב בן ציון נורדמן

מי שמכיר את אירועי סוף השנה יודע כמה אנרגיה מושקעת בהם. השבוע, בטקס של מסיימי י"ב מתיכון יש"י במלון ריזורט בחדרה, אפשר היה לראות את זה בכל פינה.

תחת שרביטה של המנהלת חגית אביר, הערב תוקתק להפליא – מההורים הנרגשים בלבוש חגיגי ועד לנוכחות המכובדת של ראש העיר ומנהלת אגף החינוך. אבל עם כל הכבוד להפקה המדויקת,  השיעור של הערב התחיל כשאל הבמה עלה מחנך הכיתה, תא"ל במיל' תלם חזן.

תלם הוא סמח"ט צנחנים לשעבר, מפקד בכיר שעבר דבר או שניים בחייו, ובחר להגיע אלינו, ללב החינוך, כדי לפקד על הדבר החשוב באמת – העתיד של הילדים שלנו.

מאיש כזה אתה מצפה באופן טבעי לנאום סמכותי ומובנה, אולי בסגנון צבאי מוכר. אבל אז קרה משהו שהרעיד לכולנו את הלב: תלם נעמד מול התלמידים ונשנק מבכי. במשך דקות ארוכות הדמעות מילאו את עיניו. כשדיבר על ואל תלמידיו, הוא נראה כמו האבא הכי מאושר בעולם.

מולו ישבה רעייתו אפרת, ואי אפשר היה לפספס בחוש את האנרגיה שהיא מעבירה לו, כשהוא אומר להם: "הבית שלי – הוא הבית שלכם!", רגע אחרי שכל הכיתה התארחה אצלם לשבת שלמה.

כשעליתי לדבר אחריו, הרגשתי שכל מילה רק תגרע. רציתי רק לנצור את הרגע האנושי והאותנטי הזה, שמיליון מילים לא יצליחו לתאר. כי ברגע אחד של דמעות התמצתה כל תורת החינוך: אנושיות, דוגמה אישית, אבהות ומסירות!

החיבור לפרשת השבוע, פרשת בלק, הוא מופלא. קורות ימי עולם מספרים על שני בתי ספר עתיקים שמעמידים תלמידים דורות רבים. בין שני בתי מדרש אלה קיימת תחרות, שכן ברוחם ואופיים הם שונים בתכלית השינוי. יוצאי המקום האחד מכונים "תלמידיו של אברהם אבינו", ובוגרי השני – "תלמידיו של בלעם הרשע".

המשנה במסכת אבות מחדדת:

"עַין טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע".

שימו לב שהמשנה מדגישה דווקא את התלמידים. כשהם על הבמה, לבושים חולצות לבנות, כל מסיימי י"ב בארץ נראים בערך אותו דבר. אבל ההבדל האמיתי מתחיל למחרת, והוא נעוץ בשאלה: מה וממי הם למדו?

בלעם מייצג את תרבות ה"אני ואפסי עוד" – עין רעה (קנאה), רוח גבוהה (אגו) ונפש רחבה (רדיפה אחרי חומריות ומעמד). העולם בחוץ יציע לבוגרים המון פיתויים לצעוד במסלול הזה.

אבל מי שזכה למחנך כמו תלם, שפותח בפניהם את הלב והבית, מקבל צידה לדרך מאברהם אבינו: עין טובה לראות את החבר, רוח נמוכה של ענווה והקשבה, ונפש שפלה שמחפשת משמעות ולא רק מעמד.

אומנם הבוגרים שלנו מסיימים עכשיו כיתה י"ב, אבל אף אחד מהם לא באמת עוזב. קשר כזה, שנבנה בדמעות של התרגשות ובלב פתוח, הוא חוזה לכל החיים. מורה כזה מלווה אותם לתוך הטירונות, מתחת לחופה ובצמתי החיים השונים.

לבוגרים ולבוגרות היקרים שלנו: צאו אל העולם, תכבשו פסגות, אבל לעולם אל תשכחו את המצפן שקיבלתם. תבחרו בכל יום בעין הטובה, במשקפיים הטובים שקיבלתם, ותזכרו תמיד – הבית שלנו נשאר הבית שלכם.

• בשַׁבָּת – פָּרָשַׁת בָּלָק
• הדְלָקַת נֵרוֹת: 19:33 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:34
• שבת מבורכת לכל עם ישראל ✡️
• יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  הרב בן ציון נורדמן