חדרה זוכרת: עצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ה

העצרת המרכזית לציון אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נערכה ברחבת יד לבנים בסימן "כאב השחרור והצמיחה – 80 שנה לכניעת גרמניה הנאצית"

עיריית חדרה ציינה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה באירועי זיכרון בכל רחבי העיר. עצרת הזיכרון המרכזית נערכה הערב (רביעי) ברחבת יד לבנים, בסימן "כאב השחרור והצמיחה – 80 שנה לכניעת גרמניה הנאצית".

במהלך העצרת נערך טקס הדלקת נרות זיכרון, החזן יוסי הופמן הקריא את תפילת אל מלא רחמים. הרב בן ציון נורדמן הקריא "קדיש", כאשר על החלק האומנותי היו אמונים הזמרות דורית ראובני ומור מנדל ולהקת צבעי מחול. נושאי הדברים בעצרת היו הרב הראשי לחדרה, הרב ישראל מאיר ביטון, נציגת הדור השני חנה זקס ויו"ר מועצת הנוער, רואי דגן.

בשם עיריית חדרה נשא דברים סגן ראש העיר שלמה בוזגלו: ״אנחנו מציינים 80 שנה לכניעת גרמניה הנאצית, מאז נפלו החומות, שוחררו המחנות, והעולם נאלץ להביט בעיניים פקוחות על התהום המוסרית שאליה הידרדר. 80 שנה חלפו – ודור העדים הולך ומתמעט. היום, האחריות היא שלנו: לשמר את הזיכרון, להעביר אותו מדור לדור ולהיאבק באדישות, בגזענות, ובשנאה – בכל מקום בו הם מרימים ראש.״

ראש העיר ניר בן חיים משתתף בימים אלה במשלחת למצעד החיים בפולין לצד ראשי ערים ויו״ר ההסתדרות הציונית העולמית. כשהוא עומד במחנה אושוויץ שלח מסר לתושבי חדרה: ״אני נמצא על אדמת פולין, במחנה אושוויץ, במקום שמזכיר את אחד הפרקים הכואבים בתולדות עמנו. אני כאן כדי לזכור ולא לשכוח את הקהילות שאינן עוד, את סבלם ואומץ ליבם. ובתוך העצב, אני רואה גם תקווה – את מדינת ישראל שקמה מן האפר. יש לכולנו אחריות עמוקה לזכור את העבר, לחנך את הדורות הבאים ולבנות עתיד טוב יותר. זו חובתנו ההיסטורית, וזו זכותנו: להבטיח שלעולם לא עוד, עם ישראל חי״.

• אלה הם משיאי המשואות הערב בעצרת המרכזית בחדרה

ציון חן – נולד בשנת 1942 בעירק. בגיל 8 עלה לארץ עם הוריו ועם שישה אחים (שישה נוספים נפטרו בעירק טרם העלייה לישראל). ציון עבד בתחום התקשורת כעוזר במאי ומפיק והתמחה כאיש טלוויזיה. הוא היה ממייסדי חברת החדשות של ערוץ 12. לפני כחמש שנים הגיע לחדרה. לציון חמישה ילדים ועשרה נכדים.

סופייה לפידוס – נולדה בפולין בשנת 1933. היא גרה עם הוריה, שלושת אחיה ואחות גדולה. בשל גילה הצעיר והחשש שלא תוכל לעמוד בתלאות המסע, הוריה העדיפו שתישאר בבית סבה וסבתה ולא תצטרף למסע הבריחה שלהם מהגרמנים. סופייה בכתה והתעקשה להצטרף למשפחה ולבסוף החליטו לקחת אותה איתם, ובזכות כך ניצלו חייה. הם הגיעו לבלארוס, ומשם ברכבת עד לסיביר. בשנת 1947 חזרה המשפחה לבלארוס, ובמרוצת השנים נישאה סופייה ליעקב זיכרו לברכה. בגיל 56 עלתה לארץ ועברה להתגורר בחדרה, כאן עבדה כמורה.

קלרה אלסטר – נולדה בשנת 1941 בגטו בקראקוב. כבר באותה שנה, תוך ניסיונות לברוח, אביה נרצח בידי הנאצים, קלרה ואמה הצליחו להימלט עד גבול ברית המועצות ומשם הפרטיזנים הצליחו להעביר אותם עד הרי אורל. בתום המלחמה קלרה הוכנסה לבית יתומים יהודי. בשנת 1959 היא התחתנה בפולין ונולדו לה שני ילדים. בעלה, שהפך לאלים, התעלל בילדים ומתוך הדאגה להם החליטה לברוח. בשנת 1969 היא זייפה תעודות ועלתה לארץ יחד עם ילדיה. היא הגיעה לחדרה ועבדה כמטפלת. בשנת 1979 התחתנה בשנית. לקלרה שני בנים ושלוש נכדות.

אברהם יעקובי – נולד בשנת 1944 בבולגריה. עוד כשהיה ברחם אימו, הוריו נשלחו למחנה עבודה. אביו נאלץ לעבוד עבודת פרך בכפייה ואת אימו החזירו לעיירה כיוון שהייתה בהריון מתקדם. בשנת 1949 עלתה כל המשפחה לארץ. לאחר שנה בפרדס חנה הם עברו לחדרה. אברהם עבד באליאנס ולאחר שיצא לפנסיה התנדב בבית הספר המשחק. בשנת 1968 התחתן עם טוני זיכרה לברכה. לאברהם ארבעה ילדים, 12 נכדים ושלושה נינים.

זיווה וולשטיין – נולדה בשנת 1940 בברית המועצות, לשם נמלטו הוריה מפולין עם כניסת הנאצים. הם שהו במחנה עבודה ועבדו בפרך בסלילת כבישים. היא נמלטה עם אימה ליערות, שם הן שרדו בזכות חבית מלאה במים שממנה שתו. בשנת 1944 יצאו במסע לארץ ישראל, דרך אוסטריה. לאחר זמן קצר עלו לארץ והגיעו לחדרה. זיווה למדה בתל אביב ועבדה כאחות בבית חולים תל השומר. בשנת 1961 התחתנה עם אברהם ונולדו להם חמישה בנים. אחד מהם, שי ז"ל, נפל בקרב בלבנון. לזיווה ארבעה בנים, נכדים ונינים.

שרה הילל – נולדה בשנת 1941 במוסקבה, לשם ברחו הוריה מפולין. אביה נלקח לצבא האדום ולאחר זמן קצר נהרג. היא נותרה עם אימה שניסתה להסתתר ביערות ובכפרים. לאחר כשנתיים חזרו לפולין. אמא שלה עלתה לארץ לפניה ושרה נשארה במעון ילדים עד שהגיעו השליחים מארץ ישראל ואספו את הילדים היהודים שנשארו בבתי הנוצרים ובמעונות. היא עלתה לארץ בשנת 1948 לכפר ידידיה, ובשנת 1949 עברה יחד עם אימה לחדרה. בשנת 1951 אימה התחתנה בשנית ונולד לה אח. הם עברו לקיבוץ שער העמקים ובשנת 1964 שרה חזרה לחדרה. היא התחתנה ונולדו לה ולבעלה 4 ילדים. היא עבדה בהנהלת חשבונות במפעל אליאנס. לשרה ארבעה ילדים ו-17 נכדים.