"ניר – החזר לנו את הפועל אולגה שלנו"

לא יודע אולי זה הבטון הזה שסובב אותי מכל עבר, או אולי סרג"ו מנטין המיתולוגי שפגשתי באירוע המופלא שהתקיים במתנ"ס המקומי (למפגש הזה עוד אקדיש פוסט מיוחד) ואולי זו התחושה הזו שהולכת איתי זה זמן רב על העוול המחפיר הזה של פרוקה של קבוצת הפועל גבעת אולגה שלנו

עוול שזועק לשמיים, ובגלל המחנק הזה שהתנחל אצלי בגרון עשיתי סיבוב כואב במיוחד במגרש האהוב של השכונה, ואחר כך עברתי את הקניון המואר בשלל צבעים סתמיים, עם ערמות של בטון חסר כל ייחוד מתנשא למרומים

בטון שמסתיר את נהמת ליבם של השחקנים האלה שהיו לנו לאלילים שכונתיים, ורק שהגעתי למגדל המים המוכר לנו כל כך, עצמתי את עיניי רק לרגע, רואה בעיניי רוחי את המוני התושבים היפים של השכונה, עוברים את כביש החוף ועושים דרכם אל המגרש שלנו

רובם עם כיפות המונחות באהבה על הראש האולגאי שלהם, זכר לכך שזה לא מכבר עוד התפללו באמונה רבה בבית הכנסת השכונתי, מחזיקים שקיות פיצוחים שניקנו אצל חיים גרעינים האהוב (גם חיים לעולם לא פספס משחק) מתרגשים עד דמעות מהחוויה הממתינה להם במשחק השבועי.

אנחנו אהבנו את הקבוצה שלנו, לנו בכלל לא היה אכפת אם אנחנו משחקים בליגה א' או ב', המספרים האלה היו חסרי חשיבות עבורנו, וככה ביום בכלל לא בהיר החליטו פקידים חסרי פנים לסגור את קבוצת הפועל אולגה שלנו שהייתה לנו למקור גאווה ואהבת אמת, התוספת המביכה של שמה של אולגה, לקבוצת הפועל חדרה, רק עשתה את הזוועה למעליבה יותר, מן תחושה כזו שעדין רואים בנו חבורת בבונים נבערת שקונה את הבלוף הזה (וגם בזה שיקרו אותנו ולא עמדו )

גילוי נאות, אני תמכתי ועדיין תומך בראש העיר ניר בן חיים, הייתי הנואם המרכזי שלו בפתיחת מסע הבחירות שלו, כתבתי מאמרים התומכים במועמדות שלו מתוך הערכה אמיתית ביכולות של ניר להצעיד את חדרה להישגים נהדרים, אבל ניר צריך לדעת! שם במערב חדרה, בשכונה קטנה מלאה בגאוות יחידה מרגיש האולגאי הסביר שלקחו לו את הלב והניחו אותו בתוך דלי של קרח

אנחנו תושבי השכונה לדורותיהם דורשים להקים את קבוצת הפועל אולגה מחדש! להחזיר עטרה לזוהרה, אנחנו נתחיל בליגה ג', נכתת את רגלנו למוסמוס ולערערה, נבקש מאלוהי הכדורגל שיסייע לקבוצת ילדותנו, אותנו לא מעניינים ליגות העל או הפרמייליג

אנחנו רוצים לשמוע שוב את עוצמת האוהדים שיחזרו אל המגרש שנבזז והפך למזבלה מלאה בערימות צואת כבשים ועיזים שמחללת את אדמת אהבתנו, ואני פונה אל ניר, בשמי ובשם כל תושבי השכונה, אנא תחייה את קבוצת הפועל אולגה, ההחלטה הזו שלך תהפוך אותך ליקיר השכונה, וגם תגרום לך לעשות את הדבר הנכון!

ואחר כך פקחתי עיניים, ואני נשבע לכם שראיתי את השוער קלוד, לידו עומד צ'יקו האהוב והם שניהם מנופפים לי בידיהם, אוחזים בכדורגל בצבע חום כזה שהכרנו מפעם, מתחננים אלי בעיניהם שטופי הדמעות ומסבירים לי יותר מאלף מילים כמה אהבה יש בלבבות של כולנו לקבוצה הזו שהייתה לנו למקור אהבה וגאווה!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"