הצבע הלבן, הלילה הלבן: השיעור של חג השבועות / הרב בן ציון נורדמן

במפגש שקיימתי השבוע עם קבוצת תלמידים מתיכון יש"י – "יחד שבטי ישראל" לקראת חג השבועות, הגענו למנהג הידוע של לימוד במשך כל ליל החג.

רון, אחד מהחבר'ה, קפץ מיד וחייך: "נו, באמת, אחרי כל המלחמות, "המבצעים" והחופשים הכפויים שנחתו עלינו בשנים האחרונות, כשיצאנו לגמרי מהשגרה – 'לילה לבן' קטן עלינו. להפוך את הלילה ליום זה ממש תחום המומחיות שלנו"…

דווקא המשפט שהבחור רון זרק לנו לחלל, גרם לי לחשוב על המשמעות העמוקה של הצבע הלבן שמלווה את החג הזה: בבגדים חגיגיים, במאכלי חלב, ו… גם באותו "לילה לבן" של לימוד. כידוע, "שבעים פנים לתורה", כשמביטים בצבע הלבן דרך משקפי המדע והרוח, מגלים מסר מרתק ומדויק לימינו.

על פי מדעי הטבע, הצבע השחור בולע לתוכו את כל האור – הוא כביכול "לוקח לעצמו". הצבע הלבן, לעומת זאת, הוא היחיד שאינו שומר דבר לעצמו; הוא מחזיר לעולם את כל האור המופנה אליו.

ומכאן, בהקשר לחג השבועות:

כשעם ישראל חונה מול הר סיני, התורה משתמשת בלשון יחיד: "ויחן שם ישראל כנגד ההר". רש"י מבאר זאת במילים החדות: "כאיש אחד – בלב אחד". באותו רגע היסטורי, נמסו המחיצות, הוויכוחים והאינטרסים האישיים. כל אחד הפסיק "לבלוע" את האור לעצמו, והחל להחזיר אור לסובבים אותו – מתוך ערבות הדדית והרמוניה מלאה.

חז"ל מספרים לנו שלקראת מתן תורה, ביקש הקדוש ברוך הוא ערבים לכך שהתורה תישמר. עם ישראל הציע את האבות, את הנביאים, אך אף אחד מהם לא התקבל כערב מספק. רק כאשר אמרו: "בנינו ערבים בעדנו" – הילדים והדור הבא הם הערבים לנו – הסכים לכך הקב"ה.

ומאז, הילדים הם הערבים שלנו לקבלת התורה. חשבתי לעצמי כי גם כאן, הילדים מבטאים בעצם את המשמעות של העברת האור הלאה! הם נקיים יותר מאינטרסים ומלאי פוטנציאל להחזיר את האור לעולם, ממש כמו שלמדנו על הצבע הלבן.

התורה שניתנה במעמד הנשגב בהר סיני, אינה רק קובץ חוקים, היא מדריך לחיבור ולהשפעה. המילה "מצווה" מגיעה מלשון "צוותא" – היכולת להתחבר יחד אל האור, ליצור פסיפס אנושי שלם של "יחד שבטי ישראל".

השבוע בעליה לתורה של נועם רגב - יחד שבטי ישראל

ומכאן חזרתי לאותו מנהג להישאר ערים וללמוד בלילה. הלימוד בלילה הוא הדרך שלנו, השושבינים, לקשט את הדור הבא בערכים ובמשמעות. לקחת דווקא את הלילה, את השחור, ולהפוך אותו ללבן…

חשבתי להוסיף גם זווית נוספת ומסר נוסף מהחג הזה: חכמינו לימדונו כי "אין אדם לומד אלא ממקום שלבו חפץ". בתורה, כמו בצבע הלבן המכיל וכולל בתוכו את כל קשת הצבעים, יש מקום לכולם!

אם נדע לכוון את בני הנוער שלנו – שחוו תקופות מורכבות של חוסר שגרה ומחפשים מטבעם חוויות ועומק – למצוא את הנקודה הספציפית בתורה שמדברת אל לבם, הם יגלו שהתורה היא המנוע האדיר ביותר לצמיחה ולמתיקות החיים!

הלוואי שנשכיל כולנו לאמץ את תכונתו של הצבע הלבן: להפחית את האגו, להרבות בנתינה, ולזכור את הערבות ההדדית שלנו ושל ילדינו.