קול דממה דקה – ה"שופר" של תשפ"ז / הרב בן ציון נורדמן

השנה יחול היום הראשון של ראש השנה בשבת, ועל אף שעל פי התורה חובה לתקוע בשופר – קולו לא יישמע. ביום שמושתת על זעקת השופר לעורר רחמי שמיים ולהזכיר את עקידת יצחק, קבעו חז"ל גזרה דרמטית: לא תוקעים!

הסיבה  לגזרה: החשש שמא אדם אחד ויחיד, שאינו בקי בתקיעה, יטלטל את השופר ברשות הרבים בשבת – רק כדי ללכת ללמוד לתקוע. במבט ראשון, הדבר זועק לשמיים: איפה הפרופורציה?!

בכל רחבי העולם היהודי – בבתי כנסת, בישיבות, בבסיסי צה"ל ובקהילות התפוצות – הכל כבר מוכן. השופרות נבדקו ובעלי התוקעים התכוננו. במקומות הללו אין שום חשש שמישהו יטלטל שופר ברחוב.

ומנגד, נצייר לעצמנו יהודי בקיבוץ "העוגן". הוא מבין שאין מניין, אך משתוקק ודואג לעצמו לשופר. בבוקר החג הוא מנסה לתקוע, וקול לא יוצא. הוא נזכר שבמושב "הדר עם" הסמוך נמצא שליח חב"ד, ומחליט לצעוד אליו עם השופר. אלא שבין הקיבוץ למושב אין עירוב, והצעידה תגרום לו לחלל שבת עבור השופר .

תחשבו על הפער : מול חשש רחוק לגבי יהודי אחד, שאולי ישכח ויטלטל – או יצטער שלא יכול לשמוע קול שופר- כל העולם היהודי מוותר על המצווה המרכזית של ראש השנה!

היחס הזה מתחבר לסיפור מופלא ששמענו השבוע מפי הרב שניאור זלמן גרוסמן, בנו של מורינו ורבינו  רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א, שמלאו לו השבוע 80 שנה של אהבת ישראל טהורה.

במהלך מסע לארצות הברית, נקבעה לרב פגישה קריטית עם גביר אדיר. הדרך הייתה ארוכה, הפגישה תואמה בעמל של חודשים, ועתיד מוסדות החינוך והחסד נשען עליה. בדרך לפגישה, עצרו הרב ומלווהו לתפילת מנחה במנהטן.

בתום התפילה פנה אל הרב נער צעיר בעיניים כבויות ומלאות כאב. הרב היטה אליו את אוזנו מיד. המלווה ניסה לרמוז שהזמן אוזל והפגישה בסכנה, אך הרב התעלם מכל המסביב ושקע בשיחה עמוקה מלב אל לב עם הנער.

40 דקות חלפו. המלווה כסס ציפורניים בחוסר אונים, אך הרב המשיך להקשיב בסבלנות ולנסוך תקווה. בסופו של דבר, הפגישה עם הגביר בוטלה.

כשהמלווה שאל בתסכול כיצד אפשר לוותר על פגישה כל כך חשובה, השיב לו הרב גרוסמן בפשטות שמרעידה את הלב: "כל מה שאני מכתת את רגליי בעולם ומגייס כספים – זה אך ורק כדי להגיע לאותם נערים ולהרים אותם ממעמקים. כעת, כשיש לפניי נער שזקוק לאוזן קשבת – זוהי בדיוק המטרה! שיתבטלו אלף פגישות, ואני אהיה כאן בשבילו".

כשמבינים את התפיסה הזו, מבינים שאין זו "חוסר פרופורציה" – להיפך: זהו בדיוק המסר העמוק של ראש השנה. חז"ל מלמדים אותנו ערבות הדדית מהי, כזו שהופכת את הדאגה ליהודי היחיד למרכז היום. המלכת המלך מתקיימת מתוך אחדות מלאה: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".

ה"שופר" שאיננו תוקעים בו בשנת תשפ"ז קורא לנו לחיזוק הערבות והאחריות הקולקטיבית: כל אחד מישראל הוא עולם ומלואו, ואף אחד לא נשאר מאחור!

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ"ל (שמלאו 100 שנה לפטירתו) מסביר בספרו "משך חכמה", כי עצם הוויתור על המצווה למען הזולת הוא-הוא "העקידה הרוחנית" שלנו. זכות זו של ערבות הדדית פותחת את שערי הרחמים ומבטיחה לנו שנה של אחדות, שמחה, בריאות וגאולה שלמה.

• בְּשַׁבָּת – פָּרָשַׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה תשפ״ז
• כניסת החג ותחילת הדלקת הנרות: 18:34
• יציאת החג (מוצאי יום ראשון): 19:26
• שבת מבורכת ושנה טובה לכל עם ישראל ✡️
• יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  הרב בן ציון נורדמן