"הדמעות של אתי תמם סעדה" – יקירת גבעת אולגה שעזבה מוקדם מידיי

והיא הנכדה שלי, זו הנסיכה, מביטה בי בעינייה היפות כל כך, "למה הם שונאים אותנו כל כך סבא?", ואני שהמילים קלות לי על לשוני קצת נחנק בתשובתי, מספר לה לקטנה על תקומת ישראל, על החשיבות להכות שורש כאן בארץ הקדושה הזו שלנו, לתדהמתי נסיכתי הקטנה מקשיבה לי קשב רב.

אולי משהו בעצב הנורא הזה שאופף אותנו מחלחל גם לנפשה הרכה של הקסם הזה שיושב ממש מולי, והפתיח הזה מוביל אותי בטבעיות כל כך נכונה אל אחת הדמויות הכי נהדרות, טרגיות שחלפו להם בחיינו, "אתי סעדה", זו שחוותה טרגדיה נוראית עוד בילדותה שהיא רק בת שמונה מאבדת את האח "משה תמם", כן זה החייל שרציחתו המזוויעה היממה עם שלם, אולי זה האירוע המכונן הזה היה הטריגר שעיצב את חייה של הילדה הקטנה להיות כל כך רחומה ומיוחדת בנתינה האין סופית שלה.

לא מפתיע היה להבין שאתי שמסיימת תואר שני בטיפול משפחתי בוחרת להתמקד בכתיבת תוכניות לנפגעי נפש. אתי מקדישה את חייה לטיפול באותם מוכי גורל, רואה בעבודתה סוג של שליחות אלוהית, משהו כזה שאולי אולי יפחית ולו במעט את כאב רציחתו של האח האהוב ו באמת אני לא כל כך יכול להכיל את כל הדברים האלה שסיפרו לי על המלאך הזה אתי!

היה בה באישה הטרגית הזו כמות כל כך בלתי נלאית של טוב מוחלט, מספיק שהיא קראה איזה פוסט קורע לב והיא מיד הייתה מחפשת את הדרך לעזור, אבל הצניעות המופלגת הזו שלה לא נתנה לה ללכת היא בעצמה ולתת כסף לאותה משפחה, היא הייתה פונה לאחת מחברותיה או מישהו ממשפחתה נותנות את הכסף דרך צד שלישי, מן מתן בסתר נפלא כל כך!

אתי מקימה משפחה (הייתה לי עצמי את הזכות להיות המורה של הילד הקטן שלה) והיא מתמרנת באצילות בלתי רגילה בין טיפול במשפחתה לבין הדבר הזה שבוער בתוך נפשה לעשות טוב מהר והרבה, כאילו משהו בתוך תוכה הסביר לה שקיומה כאן נמצא על זמן שאול, ואכן אתי חלתה

מן מחלה נוראית כל כך, אכזרית, כזו לא הוגנת, ואתה מביט למעלה לשמיים, מנסה להבין את השיקולים של היושב במרומים, לא מבין מה היה דחוף כל כך לקחת את הדבר הקסום הזה כל כך מהר, מותירה אחריה את רונן בעלה המופלא, כן זה רונן שסעד אותה במסירות בלתי מסויגת, מבין שהוא מאבד את האישה הקסומה הזו שלו, מבטיח לה שיעשה את עבודתו כאבא עד כלות

ואיתי הולכת לאן שהולכים צדיקי עולם, והיא המיוחדת הזו בת 46 שנים בלבד, מותירה משפחה שלמה דואבת ובלתי מנוחמת, מסרבת לקבל את רוע הגזרה הנוראה

ואני כל כך משוכנע שהיא אתי זו שהביאה כל כך הרבה אור לעולם כולו נמצאת בגן עדן, הכי קרוב לכיסאו של בורא עולם, ומסביבה מלאכים צחורי כנפיים מלטפים את ראשה היפה, מנגבים לה דמעה חמה אחת, מסבירים לה באהבתם כמה מיוחדת היא! תהי נשמתה צרורה בצרור החיים!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"