מי שחלם: אשקלון מתייחדת בטקסי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה

שלשום, שלישי, (29.4.25) נערך ברחבת יד לבנים אשקלון הטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. הטקס נערך בהשתתפות משפחות שכולות, הנהלת העירייה, חברי מועצת העיר, צה״ל, כב״א, משטרה ומכובדים רבים.

הטקס המרגש צוין בסימן 'מי שחלם' לזיכרון והנצחת חללי העיר לאורך השנים, 399 חללים ו-86 שנרצחו בפעילויות איבה וטרור. במהלך הטקס הוקרנו קטעי וידיאו לזכרן של סגן קרן רוטשטיין ז"ל, שנרצחה מירי מחבלים בפיגוע לסמוך למפקדת פיקוד דרום בבאר שבע ב-2002 ומילה מישייב  ז"ל, שנרצחה בפיגוע במתחם שרונה בת"א ב-2016.

קטע וידאו הוקרן גם לזכרו של רפ"ק ניסים לוגסי, שנפל ב-7 באוקטובר כשיצא להילחם במחבלים באופקים. השוטר אביגזר שלחם לצד ניסים באותה השבת הזמין את כוחות הביטחון להצדיע לזכרו. מרגריטה שפיץ, ספדה לבן זוגה רס"ב אלכסנדר שפיץ ז"ל שנפל בקרב בדרום רצועת עזה בדצמבר 2023.  קטע וידאו הוקרן גם לזכרו של אלכס לובנוב ז"ל, שנחטף לעזה ממסיבת הנובה ונרצח בשבי באוגוסט האחרון, בו ספדו לו אימו ורעייתו.

• את הטקס הנחה העיתונאי תמיר סטיינמן ובמהלכו הופיעו האמנים נועה קירל, הראל סקעת, ליאור נרקיס ודקלה לצד אמנים מקומיים.

קריאת 'אל מלא רחמים' נערכה על ידי הרב ישראל קרבר, קריאת 'יזכור', נערכה על ידי יעקב מושיאשווילי, כשאיבד את שני בניו, נתנאל ומיכאל מושיאשווילי ז"ל,  וקריאת 'הקדיש' נערכה על ידי ליאור מטודי אביו של ניתאי מטודי ז"ל שנפל ב- 23.8.2024 בעזה. את אבוקת הזיכרון הדליק שלמה בובליל אחיו של רב טוראי הרצל בובליל ז"ל שנפל באימון ירי בלבנון ב-1983

בסיום הטקס, על רקע שירת האמנים המקומיים, הונחו בזה אחר זה זרי אבל על ידי ראש העיר, תומר גלאם, יו"ר יד לבנים אלי לחזיאל ורעייתו שונטל, סגן ראש העיר, שי עמירה, מפקד לשכת גיוס באר שבע, סגן אלוף רועי דור, מפקד מחוז דרום, ניצב חיים בובליל, מפקד תחנת הכבאות אשקלון, סגן טפסר מוטי מלמד, נציגי משפחות שכולות, נציג ארגון נכי צה"ל ונציגי גופים נוספים.

• במהלך השבוע התקיימו טקסי זיכרון רבים, ביניהם טקסים בשבט הצופים 'נמרוד', בבתי הספר אורט אפרידר, מקיף א' ובאורט הנרי רונסון וגם במאהל זיכרון ותקווה שבחורשת הנופלים.עוד

עוד, התקיימו טקסי הזיכרון בבתי העלמין שבהם הונחו זרים על קברי החללים בבתי הקברות הצבאיים. בצהרי היום, התקיים טקס הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה באנדרטה לזכר נפגעי פעולות האיבה שהוקמה ברחבת בית יד לבנים. הטקס התקיים במעמד המשפחות השכולות, ראש העיר, תומר גלאם, יו"ר הוועדה להנצחת נפגעי פעולות איבה, שי עמירה, חברי מועצה ומנהלת סניף הביטוח הלאומי אשקלון, מיכל מיטל בר אור, וכלל את הקראת שמות הנרצחים, תושבי העיר אשקלון והנחת זרים.

• לאורך כל היום התקיימו משמרות כבוד של בני הנוער ותנועות הנוער באנדרטת הנופלים ברחבת בית יד לבנים.

להלן הדברים המלאים שנשא ראש העיר תומר גלאם, למשפחות השכולות במהלך הטקס המרכזי:

"היא בדיוק סימה להכין את התבשיל שכל כך אהב, כאשר נשמעה הדפיקה בדלת. הוא בדיוק קנה פרחים לשבת, כאשר הטלפון צלצל. כך זה מתחיל. לא בטקס, לא בשיר, גם לא בצפירה. כך מתחיל השכול. רגע אחד פשוט ורגיל – שהפך לרגע שבו החיים השתנו. לעד. הבית שידע צחוק ושמחה – נדם. החדר נשאר מיותם. המקום בשלחן החג – נותר ריק. והלב? הלב אמנם ממשיך לפעם אבל הוא חסר, הוא שבור, הוא מתגעגע.

ביום קדוש זה, עיר שלמה, עם שלם, מתעטפים יחד בכאב, בתוגה, בעצב ובדממה זועקת, ואומרים למשפחות השכולות: כאבכם הוא כאבנו, יגונכם הוא יגוננו. אנחנו אתכם, אנחנו זוכרים. לא רק היום, תמיד. לא רק את מה שקרה – אלא את מי שהיה. את מי שצחק, שר, אהב, חלם, נלחם – ולא חזר. וכל כך רבים מהם לא חזרו.

חללי מערכות ישראל, כוחות הבטחון ונרצחי פעילויות האיבה, בהם 399 טובי בניה ובנותיה של העיר אשקלון שנפלו במשימת ההגנה על המולדת ו-86 שנרצחו בפעילויות איבה וטרור. רבים שהיו – ואינם. רבים שהיו אמורים להיות כאן. לצאת לטיול הגדול. ללמד. להתאהב. להקים משפחות. ללוות את הילדה לחפה. לחגוג עוד יום הולדת. הם רצו לחיות.

הם לא בקשו להיות גיבורים, הם לא בקשו להיות סמל – הם פשוט היו. והם פשוט אהבו את הארץ הזו עד נשימתם האחרונה. ברגע האמת – הם עמדו בחזית – למעננו. משלמים בחייהם את המחיר היקר ביותר למען ביטחוננו וחרותנו.

"אנחנו מגש הכסף, שעליו לך נתנה מדינת היהודים" – הכריזו הנערה והנער בשירו של נתן אלתרמן ואכן, בדמם הם הקימו לנו את המדינה הזו. במותם צוו לנו את החיים – בערינו ובבתינו, תחת שמי מולדתנו. אנו זוכרים עד כאב, שכל רגע של שגרה, כל חג וכל יום שמפציע מחדש, נקנו לנו במסירות נפשם של הגיבורים.

הנופלים והנרצחים השאירו לנו צואה. לא כתובה. לא ממסגרת. צואה שבלב – שנמשיך לחיות כאן, יחד, כעם אחד בלב אחד. והידיעה הזו, גם אם היא לא מרפאה – היא מחיבת. היא מחיבת אותנו להפך את הכאב שלנו למצפן של ערכים, של ערבות הדדית, של רעות ואחדות. היא מחיבת אותנו לראות – לא את מה שמפריד, אלא את מה שמחבר בינינו. היא מחיבת אותנו להיות ראויים לקרבנם.

הטרור לא מבדיל בין אחד לשנייה, בין עדה לעדה, בין דעה לדעה, בין מקום למקום. כשמשפחה קוברת בן, בת, אב או אם – לב של עם שלם נשבר ביחד אתה. הכאב הגדול עובר בינינו כחוט השני, מלכד אותנו ומזכיר לנו שכל מחלקת מתגמדת מול קדשת החיים ומול הזיכרון המקדש הזה. מתוך השכול צומחת שותפות שאין דומה לה – שותפות שנרקמה בדם ובדמעות, אבל גם באמונה ובתקוה.

משפחות יקרות, אמנם אין ביכולותינו למלא את החלל שהותירו יקיריכם, אך אנו מבטיחים לכן שלעולם לא תצעדו לבד. אנו נצבים לצידכן, כתף אל כתף ובעקר, אנחנו מצדיעים לכן על תעצומות הנפש ויודעים כי – כל בקר עבורכם הוא התחלה של יום נוסף בלי מי שאהבתם. כל ערב הוא שקיעה עם שאלה אחת בלב – איך ממשיכים מכאן?

אנו מציעים לכן נחמה בהנצחה, בזיכרון, בחנוך דור העתיד – שנה אחר שנה, דור אחר דור – אנו מתחייבים לזכר. לזכר את השמות, את הפנים, את החיוכים, את התקוות שתלו במחר, את החלומות שלא הספיקו להגשים. והשנה הזו – יום הזיכרון מגיע כשהלב שלנו קרוע יותר מתמיד.

מלחמת חרבות ברזל טרם הסתימה. מעגל השכול הולך ומתרחב ובתוך כל זה – אנחנו ממשיכים לשאת עיניים ולב: אל 59 החטופות והחטופים שעדין נמצאים בשבי החמאס. מחר בשעה זו, ידלקו באור גדול משואות יום העצמאות ונניף בגאון את דגל ישראל מעל העיר שלנו, העיר אשקלון, שעומדת בחזית למעלה משני עשורים, עיר שהיא דוגמא ומופת לקהלה מפלאה, אמיצה ומלכדת, עיר שלא נכנעת, עיר של עוצמה, התחדשות וצמיחה, עיר שהיא תמצית נופה של ארץ ישראל –

ומהעיר שלנו – מכל אחת ואחד מאתנו – תצמח מדינת ישראל חזקה יותר, מלכדת יותר, שקטה ושלוה יותר. כי רוחם של הנופלים לא מרחפת רק מעל השמות החקוקים באנדרטה – אלא נטועה בתוכנו. והם, שמהווים את הגשר שבין האבל לתקווה, בין השכול לתקומה.

למען מי שאינם – נמשיך לחיות בעוצמה. למען מי שאבדנו – נמשיך להגשים באהבה. ולמען הארץ הזאת – נמשיך לבנות, להפריח, להכות שרש בלב האדמה, להילחם על צדקת דרכנו ולהאמין שיום אחד יפלו החרבות ושלום ובטחון ישכנו בארצנו הנפלאה, ארץ ציון וירושלים.

אסים בתפלה לשובם הביתה במהרה של כל החטופות והחטופים המחזקים בשבי החמאס, לרפואתם ולהחלמתם של כל פצועי צה"ל והלומי הקרב ולשלומם של כל חילי צבא ההגנה לישראל וכוחות הבטחון. עשה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ועל כל-עמו ישראל, ואמרו אמן. יהי זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה נצור ומברך בלבנו לעד."