רצנו לשינוי, עשינו שינוי – ואנחנו מתכוונים להמשיך להוביל: חני קורקוס מסכם שנה וקדנציה של עשייה בהלל יפה

רגע לפני ראש השנה, חני (חן) קורקוס מסכם שנה וארבע שנות קדנציה של עשייה למען עובדי מינהל ומשק ומקצועות הבריאות בהלל יפה. מהמאבקים השקטים והזכויות ועד מהפכת הרווחה, החיבור של כמעט 1,000 עובדים לעמותות והשותפים לדרך – חודשיים לפני הבחירות הוא מבהיר: "מבחינתי אין קמפיין בחירות. יש עשייה, עשייה ועוד עשייה".

בסיומה של שנה מורכבת במיוחד, ישבנו לכוס קפה מסכם עם יו"ר ועד עובדי מינהל ומשק ומקצועות הבריאות במרכז הרפואי הלל יפה – חני (חן) קורקוס. כמעט ארבע שנים אחרי שנכנס לתפקיד, הוא מסכם את הדרך, המאבקים למען העובדים, מהפכת הרווחה והמתנות, החיבור לעמותות והפתיחה למישור הארצי.

חן, אנחנו רגע לפני ראש השנה ומתקרבים גם לסיומה של הקדנציה. כשאתה מסתכל אחורה – מה אתה רואה?

אני רואה דרך ושינוי גדול בתפיסה. כשנכנסתי לתפקיד היה לי ברור שאני לא רוצה ועד שמחכה שתהיה בעיה כדי להתחיל לעבוד. ועד צריך להיות נוכח בחיי העובד לאורך כל השנה – בזכויות, בתנאי העבודה, ברווחה וברגעים הקשים. חלק מהעשייה גלויה וחלק גדול נעשה בשקט ומאחורי הקלעים. הפכנו מוועד שמגיב לדברים לוועד שיוזם אותם.

אתה מרבה לומר "כשטוב לעובד – טוב לארגון". זו תפיסת העולם שמאחורי הפעילות?

חד-משמעית. עובד שמרגיש שרואים אותו, מעריכים אותו ושיש לו גב – מגיע אחרת לעבודה. עובדי מינהל ומשק ומקצועות הבריאות הם הגב התומך של מערכי הסיעוד והרפואה. כשאנחנו מחזקים אותם, אנחנו מחזקים את המרכז הרפואי כולו – ובסוף גם המטופל מרוויח.

אבל תפקידו של ועד הוא קודם כול לדאוג לזכויות העובדים?

בוודאי. קל לראות הפנינג או מתנה, אבל הרבה מהעבודה שלנו נעשית בחדרים סגורים, בשימועים ובשיחות לא פשוטות. יש לנו יחסי עבודה מצוינים עם ההנהלה, אבל כשצריך להגן על עובד – היחסים הטובים נשארים מחוץ לדלת.

היו מקרים שיכלו להסתיים בהפסקת עבודה ולא ויתרנו כשחשבנו שאפשר למצוא פתרון. מדובר בחיים ובפרנסה של אנשים, והדיסקרטיות שלהם חשובה לי יותר מכל קרדיט. לפעמים מעבר למחלקה אחרת נתן לעובד הזדמנות חדשה והוכיח שעובד שלא הצליח במקום אחד יכול לפרוח במקום אחר.

ומה לגבי היחס לעובדים?

גם שם אנחנו לא מתפשרים. זכויות הן לא רק כסף בתלוש. לעובד מגיע יחס מכבד. אנחנו תמיד נעדיף לדבר ולפתור, אבל כשצריך לעמוד מאחורי העובד – אנחנו שם. כבוד הוא לא הטבה ולא פרס. כבוד מגיע לכל עובד ועובדת.

למה ועד צריך לעסוק גם ברווחה?

כי התשובה היא גם וגם. הרחבנו מאוד את עולם הרווחה עם, BORA BORA, , חנוכה, יום המשפחה, עצמאות ונשף פורים. יזמנו גם את אירוע יום המתגייס והובלנו בתחילת הדרך את אירועי יום האישה. מבחינתי, כשאתה יוצר רעיון טוב והוא הופך לחלק מהתרבות הארגונית – הצלחת.

הרחבנו גם את הסיורים וימי הפעילות, וכל זה תוך אחריות כלכלית. למרות הגידול המשמעותי בפעילות ובהטבות, אנחנו צפויים לסיים את הקדנציה עם קופה חזקה ואיתנה אף יותר מזו שקיבלנו. החוכמה היא לעשות הרבה יותר ובמקביל לשמור על ועד חזק, יציב ואחראי כלכלית.

אחד השינויים הגדולים התרחש בחיבור העובדים לעמותות. מה עשיתם שם?

כשנכנסתי לתפקיד היו כ-220 עובדים ועובדות מחוברים לעמותות הרלוונטיות ובגלל זה רק אותם אנשים נהנו מהפעילות שלהם. היום אנחנו כבר ב-960 ומתקרבים ל-1,000. אבל המספר הוא לא הסיפור – אלא מה שהוא מאפשר. יותר עובדים נהנים מסמינרים, כנסים וימי עיון בארץ ובחו"ל.

אנחנו מגיעים לכארבעה סמינרים בחו"ל בשנה, ויצאו איתנו עובדים שמעולם לא טסו קודם בחייהם. כשאתה פותח בפני אדם אפשרות שלא הייתה לו ואומר לו "גם לך מגיע" – מבחינתי זו המשמעות האמיתית של לפתוח אופקים. אף אחד יותר לא שומע את המשפט אין מקום!

וזה לא רק בחו"ל?

ממש לא. בפעילויות רבות בארץ העובד יכול להגיע עם בן או בת הזוג ולעיתים גם עם הילדים או הנכדים, בהתאם למתכונת, ולשלב פעילות מקצועית עם חוויה משפחתית. כשכמעט אלף עובדים מחוברים לעולם הזה, ההשפעה מגיעה להרבה מאוד משפחות.

ומהפכת המתנות?

גם כאן החלטנו לצאת מהקופסה. אחרי שנים ארוכות של אותה מתכונת הבאנו את מודל "קורקט", שמאפשר לעובד לבחור בעצמו מתוך מגוון אפשרויות, ובמקביל הגדלנו משמעותית את קרן המתנות. אני מכבד את העשייה שהייתה לפניי, אבל "ככה תמיד עשינו" זו לא סיבה להמשיך באותה דרך. צריך תמיד לשאול איך אפשר לעשות טוב יותר עבור העובד.

אתה מדבר גם על פתיחת דלתות ברמה הארצית. למה זה חשוב?

העובדים שלנו תמיד במקום הראשון. עובדי מינהל ומשק ומקצועות הבריאות הם הגב התומך של מערכי הסיעוד והרפואה. בעבר נהגו לכנות חלק מהם "העובדים השקופים". אצלי – אף עובד כבר לא שקוף. לצד הדאגה לעובד הבודד צריך לחשוב גם במקרו. חיזקנו את הקשרים עם הסתדרות עובדי המדינה, האיגודים, העמותות ונעמת. עו"ד אופיר אלקלעי כבר ביקר אצלנו פעמיים וצפוי להגיע שוב לאחר החג.

אירחנו גם את יו"ר נעמת חגית פאר, את עו"ד ארז אופינקרו שגם צפויים להגיע שוב לאחר החגים. ואת הוועד הארצי של בתי החולים הממשלתיים, ויש לנו קשר משמעותי עם איציק יצחקי, אלי ארביב, אתי לוי והדר מסיקה סבג במרחב. אני לא מחפש תמונות עם אנשים חשובים. אני מחפש דלתות פתוחות עבור העובדים ועבור המרכז הרפואי – דלתות שיכולות לסייע לעובד אחד וגם למהלך שיועיל למאות עובדים.

יש אדם אחד שאתה מבקש לתת לו מקום מיוחד – הרב בן ציון נורדמן?

בהחלט. הרב בן ציון נורדמן, מייסד ויו"ר רשת "מדעים ויהדות", הוא ידיד אמת של בית החולים והעובדים ושותף אישי קרוב שלי בעשייה החברתית. הרבה ממה שהוא עושה נעשה בשקט. כשעובד או משפחה נמצאים במצוקה – אני יודע שאני יכול לפנות אליו והוא עוזר בצניעות ועם לב ענק.

אני רוצה להודות לו בשם העובדים והמשפחות שהוא עזר ועוזר להם. יש אנשים שהתרומה שלהם נמדדת בכותרות, ויש אנשים שהתרומה שלהם נמדדת בחיים של אנשים. הרב נורדמן הוא מהסוג השני.

ומה קרה בתוך הוועד ובין הסקטורים השותפים?

מהיום הראשון היה חשוב לי שכולם ירגישו שותפים. חיזקנו מאוד את החיבור עם מקצועות הבריאות – הם לא "נספחים" לוועד אלא שותפים מלאים. דוד אזולאי מהדימותנים, יאנה טל מהמעבדות, מיכאל טולדנו מהמח"ר וארתור זכרוב מההנדסאים הם שותפים משמעותיים לדרך.

אנחנו פועלים גם למען מאות עובדי התאגיד, למרות שאין להם זכות בחירה לוועד, בשיתוף פעולה מלא עם ד"ר אמנון בן משה, מנכ"ל התאגיד. כך גם עם הגמלאים שלנו. לא שואלים אדם אם הוא מצביע לנו לפני שעוזרים לו. עובד שפורש נשאר חלק מהמשפחה, ולפעמים דווקא אחרי הפרישה צריך יותר חיבוק, חברה ותחושת שייכות. היום הם גמלאים, מחר בעזרת השם גם אנחנו נהיה שם. מבחינתי לא מסתכלים רק על מי בוחר – מסתכלים על האדם.

אבל כל זה לא נעשה לבד. מי השותפים שלך לדרך?

בוודאי שלא. ועד עובדים הוא עבודת צוות. העבודה נעשית יום יום בשיתוף חבריי וחברותיי לוועד, ובמיוחד רינה אימנילוב, ליאת הבהיל, ורמי עובדיה, שנותנים מעצמם המון. לצידם נציגי הסקטורים : דוד אזולאי, יאנה טל, ארתור זכרוב ומיכאל טולדנו ושותפים רבים בבית החולים, בהסתדרות, בעמותות ובקהילה. כדי לעשות הרבה צריך לחבר סביבך אנשים שמאמינים בדרך ובמטרה.

חלק גדול מהקדנציה התנהל בתוך אחת התקופות הקשות שידעה המדינה. עד כמה המלחמה השפיעה?

מאוד. מאז 7 באוקטובר התמודדנו עם מלחמה, חוסר ודאות, ביטולים ותכניות שנאלצנו לשנות – ובמקביל אנחנו עובדים בתוך בית חולים. עובדים הגיעו עם דאגות מהבית ובני משפחה במילואים, והמערכת הייתה צריכה להמשיך לתפקד. יכולנו לומר "נחכה שהמצב יירגע", אבל בחרנו אחרת. למרות הכול המשכנו. היו גם מחלוקות ורעשי רקע, אבל האחריות של יו"ר היא לא לעסוק בהם – אלא להמשיך לעבוד. וזה מה שעשינו.

חוויתם גם אובדן כואב מאוד בתוך הוועד?

נכון. במהלך הקדנציה איבדנו שתי חברות ועד יקרות ואהובות – צביה נחשון־דוד ז"ל וד"ר שרית פרימן ז"ל. שתיהן היו נשים של עשייה ונתינה והותירו חלל גדול בלב ובוועד. חשוב לי שגם הן יהיו חלק מסיכום הדרך. הן היו איתנו ותרמו לה. יהי זכרן ברוך.

איך שומרים על ועד חזק ובמקביל על מערכת יחסים טובה עם ההנהלה?

ועד לא צריך להיות נגד ההנהלה כדי להיות חזק, אבל הוא חייב לעמוד על זכויות העובדים. בנינו מערכת יחסים טובה ומכבדת עם הנהלת המרכז הרפואי, בראשות פרופ' מיקי דודקביץ', ועם המנהל האדמיניסטרטיבי רפי קורן וסגניותיו, ליהי רון ודרורה בן מיכאל, הנהלת משאבי האנוש והגורמים המקצועיים. אנחנו לא תמיד מסכימים – וזה בסדר. כשאפשר פותרים דברים בשיחה, וכשצריך לעמוד על זכות של עובד אנחנו יודעים להיות נחושים. אפשר להתווכח ועדיין לכבד ולעבוד יחד ביום שאחרי.

הבחירות לוועד יתקיימו בעוד כחודשיים. זה משנה משהו בעבודה?

מבחינתי לא. הבחירות היו אמורות להתקיים רק בתחילת השנה הבאה, ותכנית העבודה שלנו נבנתה מראש עד סוף 2026. לא התחלנו לעבוד חודשיים לפני הקלפי – אנחנו עובדים מהרגע הראשון של הקדנציה ועד האחרון. מבחינתי אין "עכשיו קמפיין". יש עשייה, עשייה ועוד עשייה. העובדים יודעים מה היה לפני ארבע שנים ומה יש היום, וגם מי היה לידם כשהיו צריכים עזרה בשקט ובדיסקרטיות. העשייה שלנו היא הקמפיין הכי טוב שלנו.

ואם הקדנציה הראשונה הייתה בניית היסודות – מה הלאה?

בקדנציה הראשונה למדנו את המערכת, שינינו תפיסות ובנינו תשתית. פתחנו דלתות, הרחבנו את הרווחה, חיברנו מאות עובדים לעמותות וחיזקנו את השותפות בין הסקטורים. עכשיו אפשר להעלות הילוך. אם בקדנציה הראשונה בנינו את המסלול, בקדנציה הבאה אפשר כבר לטוס עליו קדימה. רצנו לשינוי – עשינו שינוי – ואנחנו מתכוונים להמשיך להוביל. ביום הבחירות העובדים נותנים את הציון שלהם לכמעט ארבע שנות עשייה – לא להבטחות ולא לסיסמאות, אלא למעשים ולתוצאות. הפתק בקלפי הוא לא טובה שעושים לאף אחד. הוא אמירה. אני מאמין שהעובדים יידעו לתת את האמון בדרך הזאת ולהמשיך איתנו לשלב הבא.

ולסיום, מה אתה מאחל לעובדים ולעובדות לקראת ראש השנה?

קודם כול בריאות. אני מאחל לכל עובדי ועובדות המרכז הרפואי הלל יפה ולבני משפחותיהם שנה של בריאות, שקט וביטחון, פרנסה טובה, הצלחה ושמחה. תודה על האמון, הפרגון, החיבוק וגם על הביקורת. אני לא תמיד יכול להגיד כן לכולם, אבל אני מבטיח תמיד להקשיב ולנסות – ולהמשיך לקום בכל בוקר במטרה לעשות עוד קצת טוב לעובדים שלנו. כשטוב לעובד – טוב לארגון. וכשטוב לעובדים שלנו – המרכז הרפואי הלל יפה כולו מרוויח. שנה טובה ומתוקה לכל העובדים והעובדות ולבני משפחותיהם. שנה של בריאות, אחדות, הצלחה, בשורות טובות והרבה עשייה טובה.🍷🍒