יצחק גאלי – שחקן נשמה, איש של אמת

אני חושב שזה היה לפני כארבע שנים לערך. על הקו היה יצחק גאלי. "אני רוצה להזמין אותך אליי הביתה. אני חושב שאתה תהיה מרוצה ממה שאראה לך". וככה, בערב נעים במיוחד, אני עושה את דרכי אל הבית של יצחק גאלי. את החיוך הזה אני מכיר עוד מהיותו נהג האוטובוס הכי אדיב בשכונה.

ואני נחשף למוזיאון מדהים של ימי אולגה בראשיתה. מוזיאון שנעשה באהבה טהורה עבור אלה שלא ידעו את ימיה הראשונים של השכונה, ימי "אגרובנק" הלא פשוטים. הכול נעשה בעבודת נמלים על ידי אולגאי בכל רמ"ח איבריו.

רק אחר כך, כשנסעתי בדרך חזרה הביתה, חשבתי על האוסף הנהדר הזה שנאסף בכזו אהבה. כמה רוך יכול להיות באדם כזה שמקבל החלטה כה נהדרת. אולי האוסף הזה מסביר הרבה יותר טוב ממני איזה אדם מיוחד, צנוע ועניו עד כאב היה יצחק גאלי המיוחד. אחד כזה שהיה חלק אינטגרלי מנוף ילדותנו.

יצחק גאלי המופלא, שחקן נשמה של הפועל המקומית. ואלה ימי צנע ומחסור. מה שהחזיק את השכונה מעל המים זו האהבה הזו לקבוצת הפועל גבעת אולגה. אהבה שלא הייתה תלויה בדבר. ויצחק גאלי היה אחד משחקני הנשמה האלה שנתנו את כל כולם עבור קבוצתנו הנערצת.

צריך להבין, אלה התושבים בשכונה ידעו בדיוק מי הם השחקנים שנתנו את כל כולם לקבוצה הנערצת. והם, התושבים, ידעו לזהות זיוף מקילומטר. ויצחק גאלי היה הכי אותנטי שרק אפשר.

אחד כזה שנתן את הנשמה במשחק רק בכדי להביא חיוך נוסף לילדים ולקהל המטורף, שהקבוצה המקומית הייתה כל חייו. ואחר כך פרש. מן פרישה כזו שהותירה את האוהדים חסרי נשימה. ידעו כולם שמעתה זה כבר לא יהיה אותו דבר.

אחר כך הפך להיות נהג אוטובוס בקו 7. מין קו מיתולוגי כזה שהיה העורק המרכזי לעיר הגדולה. מי לא הכיר את הנהג הטוב והאדיב?

יצחק גאלי הפך את המקצוע הבנאלי הזה לאבן שואבת של אהבת הציבור. הרי בינינו, מי היו אלה שהיו זקוקים לשירותי האוטובוס? כל קשישי וילדי השכונה. לפעמים חסרי סבלנות, ומפילים את כל תחלואי התחבורה הציבורית על הנהג האומלל. כן, והיו כאלה שהסבלנות והאדיבות שלהם היו מהם והלאה.

אבל לא יצחק גאלי. לא פעם ראיתי אותו יוצא מכיסא הנוחות שלו ומסייע לקשישה עמוסת סלים לעלות על האוטובוס. ואני נשבע לכם שלא פעם, בהיותי תלמיד שנזקק לאוטובוס, ראיתי את יצחק משלם מכיסו על כרטיס לתלמיד סורר אחד (ואני בתוכם), או משלם כרטיס לקשישה או לקשיש שלא היה בידם לשלם.

ושוב, כשאני משוטט ככה סתם ברשתות המשמימות משהו, קופצת לי הידיעה הנוראה על לכתו המוקדמת כל כך של יצחק גאלי אהובי. מן ידיעה בנאלית כזו שהותירה אותי חסר נשימה.

יצחק גאלי היה בשר מבשרה של השכונה ושל קבוצת הכדורגל שלנו. יצחק גאלי הלך לאן שכולם הולכים, מותיר אחריו משפחה אוהבת ומרוסקת ושכונה שלמה עצובה, עצובה!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"