יוסף פלינק – השוער האגדי שהפך לסמל של שכונה

יוסף פלינק – לא רק שוער בלתי נכנע בין הקורות, אלא אדם צנוע ואהוב שהאיר דור שלם והותיר חותם של אהבה, ערכים וזיכרון שלא דוהה.

אנחנו כילדים בכלל קראנו לשוער האגדי שלנו פלינג! ברור שאת שמו הפרטי בכלל לא הכרנו, בשבילנו הוא היה פלינג בלבד, עוד נחזור לפלינק

חמש וחצי בבוקר "טוטו" הכלב הפסיכופט שלי מחליט לעשות לי השכמה מוקדמת, מן כלב רשע ששום דבר מהפינוקים שאני מעריף עליו לא הופך אותו למשהו קצת יותר חומל. טוב וככה בחמש וחצי אני מוצא עצמי ביחד עם ה"מרושע" עושים דרכנו אל מרחבי ה"בטון" שסובבים אותנו.

חולף על הווילג' האימתני בואך מעברת "אגרובנק", עושים דרכנו אל יער חדרה ועל הדרך חולפים ליד מגרש הפועל גבעת אולגה המיתולוגי שלנו, ואני משפיל מבט, מסרב להביט בזוועה ממש בעיניים. המגרש הטוב שלנו מוטל מבויש מכוסה כולו בטינופת המכסה כל פינת אהבה של פעם, ורק קורת שער אחת שמוטלת כאבן שאין לה הופכין מזכירה לי ימים אחרים, בלי בכלל שהתכוונתי לכך עולה לי תמונתו האייקונית של פלינק!

השוער הכי נערץ בשכונה, איש יפה תואר, חולצתו השחורה יושבת עליו כאילו נולד הוא בתוכה, ואנחנו הערצנו את פלינק! מן שוער טוטלי בהחלט שהיה מתאבד על כל כדור כאילו אין בכלל מחר

שוער מחויב אבסולוטית לקבוצה בלי שום גבולות, לנו היה ברור שגם אם גם ההגנה תפשל הם חלוצי היריב יגיעו לתחנה האחרונה והבלתי נכנעת, שוער מלא בטחון שהביא לקבוצה את היכולת הזו לבצע מהלכים מסוכנים תוך הבנה שמאחור עומד שוער מעולם אחר

אבל אהבה הגדולה לפלינק הייתה מעבר למגרש הכדורגל, פלינק היה צנוע באופן קיצוני, אדם נערץ בשכונה הקטנה שלנו שלעולם לא ראה עצמו מורם מאיתנו, תמיד אבל תמיד היה עוצר ומשוחח איתנו הילדים, עונה על השאלות הטרחניות שלנו בסבלנות אין קץ וצריך להבין, שחקני הכדורגל בשכונה היו סוג של אלילים עבור התושבים, להישאר צנוע במעמד של פלינק לא היה דבר פשוט כל כך

שנים רבות אחרי, שאני כבר מבוגר מספיק ישבנו בבית קפה מקומי, ואני תופס את עצמי נרגש כמו ילדה קטנה הפוגשת זמר מוכר, שאלתי את פלינק על הימים של אז, והוא מביט בי ועיניו מקבלות לחלוחית מסוימת

תראה רפי אומר בלחש: "אלה היו ימים אחרים, ימים של אהבה נקייה בלי כל מיני רעשי רקע מיותרים, כן ברור שהיתי מודע לאהבה הגדולה שהתושבים העניקו לי, ואז ככמעט נחנק בקולו, זו הייתה אהבה כל כך מיוחדת ונקייה ואני עדין נוצר אותה איתי לעולם!"

ואני רק לעיתים תוהה על שיקול הדעת של היושב במרומים, כן אני יודע שזה כמעט דיברי כפירה, אבל רק שואל, למה היה כל כך דחוף לקחת את האיש הטוב הזה כל כך מוקדם? פלינק הלך לפני שנים לא מועטות ועדין אנחנו זוכרים! יודעים שהאיש האלוף הזה נתן לנו הילדים רגעים כאלה שהאירו לנו את ילדותנו הלא פשוטה ! יהי זכרו ברוך !

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"