רַבִּי עֲקִיבָא וְגִבּוֹרֵי הַתְּקוּפָה: לֹא לַעֲצֹר אֶת הַחַיִּים / הרב בן ציון נורדמן

בימים אלו אנו מסכמים שנה בה נפגשנו, לצערנו הרב, עם סיפורי גבורה מעוררי השראה של בני משפחות הנופלים. על חלקם כבר כתבתי בעבר, כמו אורן סמג'ה, שאיבד את בנו עומר הי"ד אך לא פסק לרגע מלפעול למען האחדות בעם ישראל, והשבוע זכה להשיא משואה – סמל לגבורה אזרחית ורוחנית.

עובדיה דנילוב מבית אליעזר בחדרה, שבחר להמשיך את דרך אחיו, גיבור ישראל רס"ב בוריס דנילוב הי"ד, בשירות משמעותי ביחידת מתפ"א במשטרת ישראל. הרצאתו המאלפת בשבוע שעבר על גבורתו ועל גבורת אחיו הותירה רושם עמוק בלב השומעים.

לא נשכח גם את ההורים המופלאים של סרן אלון סקאג'יו ז"ל, שהפכו את הכאב למפעל של יוזמות טובות הממשיכות את דרכו.

המכנה המשותף של כל האנשים המופלאים הללו, ועוד רבים וטובים אחרים, הוא הבחירה בחיים. זוהי בחירה אמיצה ונוגעת ללב להמשיך, ואף להגביר את עשיית הטוב בעולם, למרות הצלקת העמוקה שהותיר האובדן.

באופן טבעי, שבר של אובדן בן משפחה עלול להוביל לייאוש ולדכדוך, אך מפליא לגלות את אותם גיבורים – אבות ואימהות, בנים ובנות, אחים ואחיות – שבוחרים באופן נחוש בהיפך, בלהרבות טוב וחסד בעולם.

השבוע נפרדנו מאחד מסמלי הבחירה בחיים והרחבתם – מר ציון בוסקילה ז"ל, יו"ר יד לבנים בחדרה ואב שכול לסמ"ר אלירן בוסקילה הי"ד, שנפל בפיגוע בצומת מגידו. למרות עשרות השנים שחלפו מאז האירוע הנורא, אני זוכר היטב את הרגעים הקשים כמי שהגיע מהראשונים לזירה כחובש מתנדב באיחוד הצלה.

ציון ז"ל הפך לסמל של עוצמה אנושית ובחירה בחיים חרף האובדן הנורא שחווה. הוא בחר בדרך של עשייה בלתי פוסקת. במשך כחצי יובל הקדיש את חייו להקמת בית הכנסת ובית המדרש "נר אלירן" בחצר ביתו – מפעל חיים מרשים המנציח את זכר בנו ומאיר את דרכם של רבים.

המסורת היהודית מלמדת אותנו למצוא משמעות בתוך האובדן, ומתוך האבל להצמיח חיים חדשים: "טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלָּלֶכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה" (קהלת ז', ב'). ההתבוננות בזמניות החיים בעולם הזה מעוררת הערכה מחודשת לחיים עצמם ולחשיבות העשייה של טוב נצחי.

בחז"ל מסופר על הטרגדיה שפקדה את התנא רבי מאיר, שאיבד את שני בניו יקיריו בעיצומה של השבת. אשתו החכמה והאמיצה, ברוריה, קיבלה את האובדן באמונה שלמה ובחוכמתה העצומה הזכירה לו את חובתם להשיב את הפיקדון לבעליו – הנשמות היקרות שניתנו להם. רבי מאיר קיבל את הדין ואמר באמונה במילותיו של איוב: "ה' נָתַן וה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ" (איוב א', כא).

בימי ספירת העומר, ימים שבהם אנו נוהגים מנהגי אבלות מסוימים לזכר תלמידיו של רבי עקיבא, אנו נזכרים בסיפורו המופלא של רבי עקיבא עצמו. הוא החל את דרכו התורנית בגיל ארבעים, לאחר שהבין את כוחה של ההתמדה מתוך התבוננות בטבע – המים החוצבים בסלע. הוא הפך לתנא עצום, שהעמיד לגיון של עשרים וארבע אלף תלמידים.

ואז, בשיא הצלחתו ופריחתו, ארעה טרגדיה נוראה – רבי עקיבא איבד את כל תלמידיו במגיפה קשה, עד שהעולם נראה שומם וחרב. אך רבי עקיבא, בעוצמתו האדירה, לא נפל לייאוש. הוא קיבץ סביבו חמישה תלמידים חדשים, ומהם הצמיח מחדש את כל המסורת והתורה שבידינו עד היום. רבי עקיבא לימד אותנו שיעור נצחי: דווקא מתוך האבדון והחידלון, מתוך המשבר העמוק ביותר, ניתן לצמוח ולבנות עולם חדש.

אנו מצדיעים לכל משפחות השכול. מסירות נפשם, אמונתם ועוצמת רוחם הם מקור השראה עבור כולנו. דרכם מלמדת אותנו שהבחירה בחיים, בעשייה בלתי פוסקת ובחיבור לקהילה ולעם, היא הניצחון על הכאב הנורא. זכרם של הנופלים יהיה נצור לעד בליבנו. יחד, שבטי ישראל, נמשיך לבנות ולצמוח מתוך הזיכרון והאמונה.

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ-מְצֹרָע
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 18:53 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:01
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל ✡️
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  הרב בן ציון נורדמן