"פרידה כואבת מגלית: סיפור חיים, אהבה ואובדן – עולם שלם שנגדע בדמי ימיה"

יום חמישי שעבר 15:00 אחה"צ ומאות אנשים עושים דרכם אל בית העלמין החדש בעיר, מתוך הרכבים יורדים אנשים פניהם אומרות הכל, הלם! וצער עמוק מעורב ביחד עם חוסר אונים בלתי נתפס

וכך אני מביט על אולם ההספדים העמוס לעייפה באבלים הרבים, מסביב ברושים זקופי קומה מרכינים ראש, מבינים גם הם את עוצמת הצער וממש מעל, שני שחפים צחורי כנף מבצעים מטס אחרון לכבודה של גלית בוזגלו חזון שהלכה לעולמה והיא בדמי ימייה

אני רוצה לספר לכם על גלית שאני מכיר מפעם, כן זו הילדה הקטנה שהייתי נושא על כפיים בימים שעוד אלן האח הגדול של גלית ואני היינו חברים בנפש, מן ילדה כזו שלא יכולת שלא להתאהב בה מיד

וכך השנים חלפו להם, גלית גדלה ופרחה, מכירה את איתן חזון בן השכונה, הם נישאים מביאים ביחד שני ילדים ושהכל נראה כל כך רגיל פוגשת הטרגדיה בפעם הראשונה במשפחה הקטנה שרק חלמה חלומות של אהבה, איתן הבעל הולך לעולמו בנסיבות טראגיות במיוחד ומשאיר את גלית מוכת הצער עם שני ילדים קטנים בעולם הלא פשוט שלנו

אבל לגלית היה נשק סודי, משפחה נהדרת שהייתה לידה, תמכה וסייעה בכל דרך אפשרית מה שנתן לגלית את האפשרות לשרוד בימים של עצב וסגריר, אבל החיים כמו החיים עושים את שלהם וגלית האהובה מכירה את כדורי לוי – בחור אולגאי משובח במיוחד, אחד כזה שהיית רוצה אותו לצידך דווקא בימים שאתה הכי זקוק לאדם אמין ומלא אהבת אמת וביחד עם מביאים ילד משותף

באמת הדברים במשפחה הקטנה נראים הכי נהדרים שרק אפשר, האהבה פורחת בקן החדש שבנו גלית וכדורי, שום דבר לא הכין אותם למהלומה הנוספת שהמתינה להם ממש בפתח, גלית חלתה במחלה הנוראה, שנתיים נלחמה כמו לביאה והוכיחה בדיוק למה נחשבה תמיד להכי מיוחדת, אבל שם למעלה חשב מישהו אחרת, והיא גלית האמא והרעייה הולכת לעולמה מותירה מאחור כאוס בלתי מובן של עצב איום

שוחחתי עם כדורי בעלה המאוהב והאוהב של גלית, מולי עמד איש מרוסק, מספר בדמעות נוראיות על גלית שלו, זו שהייתה לו למשענת חיים! מספר על האישה הזו שעמדה לצידו, זו שנתנה לו את הכוח להיות הכי בעל שאפשר, על טוב ליבה המופלג, ועל החסדים האלה שלא ויתרה עליהם

לא בכדי עבדה גלית עם קשישים, שם הצליחה להביא לידי ביטוי את האכפתיות האנושית שלה, את היכולת שלה לגעת בקשישים האלה שלעיתים מצאו רק בגלית את האחת הזו שהייתה להם לאוזן קשבת כל כך חשובה, ורק אחרי ההלוויה, שכולם כבר הלכו, אני בחרתי להישאר עוד קצת זמן, מביט על קברה הטרי, מניח אבן בודדה על רגביי עפרה הטרי

אני נשבע לכם כשרק רציתי ללכת ראיתי שני מלאכים צחורי כנף, מוליכים את גלית למעלה למעלה, מנגבים ברוך דמעה אחת שזלגה על לחייה החמה ממילא, מובילים אותה הכי קרוב לכיסא הכבוד, ששם הוא מקומה הטבעי ! יהי זכרה ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"