"מקום בלב": אשקלון מתייחדת עם חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה תשפ"ו

טקס מרגש בשיתוף משפחות השכול להנצחת זיכרון חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולה האיבה; ראש העיר תומר גלאם: "האחדות היא היסוד העמוק המחבר בין שרשרת הדורות היהודית, היא מקור העוצמה והתקווה שלנו – להיות עם חופשי בארצנו"

אמש (שני, 20.4.26), הטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הועבר במתכונת שונה בשל המצב הביטחוני והנחיות פיקוד העורף. בשל כך, הטקס צולם מראש ושודר בערוצים העירוניים לתושבי העיר. מתוך כבוד עמוק למשפחות השכולות ולזכר הנופלים, התקיימה הקרנה מכובדת בהיכל התרבות של הטקס המרכזי, אליה הוזמנו המשפחות השכולות.

השנה הטקס צוין בסימן 'מקום בלב' לזיכרון והנצחת חללי העיר לאורך השנים, 405 חללים ו-88 שנרצחו בפעילויות איבה וטרור. נושא הטקס מדבר על המקום שהיה ותמיד יהיה לאותם נופלים ונרצחים גם לאחר לכתם. הטקס התרכז בשלושה מקומות מרכזיים שבהם הזיכרון נמצא: המקום האישי אותו אנו שומרים כל אחד בדרכו לזיכרון הנופלים; המקום המשפחתי בבתי המשפחות השכולות עם קירות זיכרון ופינות הנצחה; והמקום הקהילתי – הזיכרון בקהילה דרך אתרי הזיכרון ואנדרטאות הנופלים, בהם שמותיהם חרוטים לעד.

במהלך הטקס הוקרנו קטעי וידאו לזכרם של רב סמל ניתאי מטודי ז"ל שנפל באוגוסט 2024 ברצועת עזה ואליה אילוז ז"ל שנרצח ב-7 באוקטובר פסטיבל הנובה ברעים. בקטעי וידאו אלו המשפחות השכולות חלקו את המקום המיוחד בו הן מנציחות את יקיריהן.

קריאת 'אל מלא רחמים' נערכה על ידי ישראל קרבר, קריאת 'יזכור', נערכה על ידי אפי מור, אביו של סגן ליאור מור ז"ל,  וקריאת 'הקדיש' נערכה על ידי לוי יוסף. את אבוקת הזיכרון הדליק סגן יו"ר יד לבנים, מיכה פרץ.

כמו כן, בטקס נאמו ראש העיר תומר גלאם ויו"ר יד לבנים מלי שטריט, שהקריאו דברי הספד חשובים על אובדן הגיבורות והגיבורים שנפלו בהגנה על המולדת.

בתום הקרנת הטקס המרכזי, התקיים בהיכל התרבות הטקס 'שרים לזכרם' בהשתתפות אמנים מקומיים: שחר (שאקי) דואדי, ציפי משהיד, מור יפרח, ליגל מאי, ניצן לוי וספיר עמרם, שהעניקו ביצועים מרגשים לשירי הזיכרון.

הבוקר (שלישי, 21.4), יום הזיכרון, השתתף ראש העיר תומר גלאם בטקסים הממלכתיים בבתי העלמין הצבאיים בעיר ונאם דברי הספד לחללים בנות ובני העיר אשקלון בטקס בבית העלמין הצפוני. כמו כן, עבר ראש העיר בין מצבות הנופלים, חלק להם כבוד ועמד לצד המשפחות השכולות.

במהלך השבוע התקיימו טקסי זיכרון עירוניים ביניהם בשבט הצופים נמרוד ובתי הספר אורט אפרידר, מקיף א', ואורט רונסון שהקדישו את טקסי הזיכרון לבוגריהם שנפלו. בנוסף, התקיים טקס זיכרון לגיבורי אשקלון לדורותיהם בשיתוף נאמני השימור ותלמידי מקיף ד' ברחבת אנדרטת הגיבורים. הטקס כלל את סיפור גבורתם של האחים אמנון וגדעון גלעדי ז"ל שגדלו והתחנכו באשקלון ועוטרו באות גבורה, ואת סיפורו של גד סובול על המסע של המאבק ותקווה להשבת נכדיו זיו וגלי ברמן שנחטפו מקיבוץ כפר עזה. כמו כן, החל משעות הבוקר המוקדמות קיימו תנועות וארגוני הנוער משמרות כבוד ברחבת יד לבנים.

גם השנה, ישתתפו מאות מתושבי העיר במיזם המרגש 'רצים לזכרם' במהלכו מאות משתתפים ירצו לזכר גיבורי ישראל, כאשר כל משתתף לובש חולצה עם שם חלל ומנציח אותו לאורך המסלול.

להלן הדברים המלאים שנשא ראש העיר למשפחות השכולות במהלך הטקס המרכזי: "העיר אשקלון מרכינה הערב את ראשה ומתייחדת עם זכרם של חללי מערכות ישראל, כוחות הבטחון ונרצחי פעילות האיבה, בהם 405 טובי בניה ובנותיה של העיר אשקלון שנפלו במשימת ההגנה על המולדת ו-88 שנרצחו בפעילות איבה וטרור. משחר ימיה של מדינת ישראל נכרכו זה בזה – יום הזיכרון ויום העצמאות – שתי וערב של יגון ושמחה, של עצב ותקווה.

שני ימים השזורים זה בזה, קשורים בעבותות, ומזכירים לנו היטב, לבל נשכח, מה רב הוא המחיר על עצם קיומנו. כמה חיים טהורים ואמיצים אבדנו על עצם היותנו. אך נזכור את כולם – את הטובים שבטובים, יפי הבלורית והתואר, אשר מסרו נפשם, באוויר, ביבשה ובים, בגבולות הארץ ומחוצה לה, בעבור שנוכל לחיות כאן בארץ אבותינו. נזכור גם את היקרים והאהובים, שנרצחו לא בקרב ולא במערכה. בדמי ימיהם ובאחריתם.

מי אשר כדור עופרת פלח את לבו ומי אשר בקרב חרף את נפשו – כולם היו בנינו ובנותינו, כולם היו אחינו ואחיותינו. לכל אחד מהם שם – שחקוק מעתה על האבן. לכל אחד מהם פנים – שקפאו בהם החיוך והמבט. לכל אחד מהם סיפור, עולם שלם שהיה כל כך חי, כל כך נכח – ונקטע בחטף. לו רק הארכת לו חיים – מייחלים בתפילה חרישית אב ואם שכולים, ילד וילדה יתומים, אח ואחות כואבים.

בגוף עייף ממשא השכול, בלב מדמם מתהום הצער וממחשבות מייסרות על תחושת ההחמצה, על כמה חבל שהוא נהרג, על כמה עצוב שהיא איננה. על כל הדברים שעוד לא הספקתם לעשות יחד, על כל מה שחלם – ולא יגשים עוד לעולם. השבר הוא יומיומי, הכאב נצחי והגעגוע – הגעגוע תמידי.

משפחות שכולות, אומה שלמה, עיר שלמה, מתעטפות יחד אתכן בעצב גדול. אמנם בשל המצב הבטחוני איננו יכולים לראות אתכן הערב פנים אל פנים, אך מחר בבקר בבתי העלמין נתייצב כמדי שנה, נעמוד לצידכם בחרדת קודש, כתף אל כתף, נאחז בידיכם, נחבק אתכם, נביט בעיניכם ונצדיע לכם.

יחד, נישא תפילה מעומק הלב, שלא יתווסף עוד שם אחד להיכל הזיכרון ונבטיח, מעומק הנשמה, שלא לשכוח את יקיריכם, את המחיר היקר ביותר אשר שילמו למעננו – מחיר החיים, את עוז הרוח ואומץ הלב אשר הפגינו בשעת המבחן. את סיפור חייהם ואת סיפור גבורתם. צוואתם היא שמאירה לנו את הדרך.  זכרם הוא שנותן לנו את הכוח.

"לא צמאי מלחמה אל הקרב הלכנו אהבנו תמיד את הבית, השמש, שדה הנפתח בנשמה ושבנו עתה אליכם פשוטים כתמיד ורוח אין בנו. התוכלו, רעים לחזק את אמא במקומנו?". למעלה מחמישים שנה חלפו מאז כתב יוסף שריג ז"ל את המלים האלו, לפני שנפל במלחמת יום הכיפורים. מילים, שלמרבה הדאבון – תקפות גם בימינו אנו.

עם ישראל הוא עם המקדש את החיים. אויבנו – מקדשים את המוות. בזמן שאנחנו הקמנו מדינה לתפארת, ערים משגשגות וקהילות שלמות, הם פעלו ופועלים להשמיד אותנו. ״וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן ייפרץ״.

כמו אז, גם היום. ככל שינסו לשבר אותנו, אנחנו נפרץ, נגדל ונצמח. האחדות היא היסוד העמק המחבר בין שרשרת הדורות היהודית. האחדות היא מקור העצמה והתקווה שלנו – להיות עם חופשי בארצנו. עם אחד, חזק ומאחד. עם מנצח. עם ישראל חי.

אסיים בתפילה לרפואתם ולהחלמתם של כל פצועי צה"ל והלומי הקרב, לשובם של כל נעדרי ישראל, ולשלומם של כל חיילי צבא ההגנה לישראל וכוחות הבטחון, העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהינו, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, ומן הים הגדול עד לבוא הערבה ביבשה באוויר ובים. ה' עז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום. יהי זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעילות האיבה נצור ומברך בליבנו לעד."