"לביאה אולגאית גאה!" – אתי מימון שלנו

אני כל כך אוהב חורף גשום במיוחד ובאותה מידה אני מתרגש מחג החנוכה הקרב ובא, ואני הלכתי לים, לחוף הדייגים, יש משהו בחוף הדייגים שמזכיר לי את כל הטוב שבעולם

הרוח זו שמנסה לאתגר את הים מכה בסלעים האלה שאני מכיר מפעם, קצף הגלים מתערבב עם צבע הסירות בצהוב ובכחול, ורק השמיים מביטים במחזה האלוהי הזה ומחייכים בסקרנות לא מוסתרת

ואני ככה חשבתי לעצמי שלא לחינם המקום הקסום הזה מזכיר לי את אתי מימון העורכת דין המיתולוגית של השכונה, יש בה באיתי מימון את כל הדברים האלה שהופכים אותה ללביאה ייחודית ומרתקת

תראו תעצמו עיניים לרגע, תחשבו על ילדה אולגאית שחיה בקצה המערבי של השכונה, ההורים ( איך לא! ) מטופלים בשבעה ילדים, האב פועל בניין קשה יום, זה שהלך עם שחר לעבודה וחזר עם חשיכה

האם עקרת בית אהובה במיוחד, ואנחנו הרי מכירים את בתי הספר היסודיים בשכונה, כן אלה שטפטפו לנו שאנחנו יכולים להיות מקסימום מסגרים או רצפים ( לא שיש לי משהו נגד המקצועות האלה להפך)

אבל אתי חשבה אחרת והיא מחליטה שהיא תשבור את תקרת הזכוכית הארורה, ויודעת בוודאות שרק לימודים יוציאו אותה מהמעגל העצוב הזה של הסטיגמות המקובעות, והיא הולכת ללמוד

לא לחינם, היא אתי עושה גם תואר בפילוסופיה – ההבנה העמוקה הזו של מהות החיים מרתקת אותה, עושה עוד תואר ומתרכזת בעריכת דין, מן תפיסה כזו שמשלבת את חוכמת הנסתר עם פרקטיקה נבונה, אבל העשייה הציבורית והרצון הזה להיות מעורבת בוערת בה והיא רוצה פוליטיקה

סילבן שלום מזהה את היכולות הנדירות של הילדה מהשכונה והיא הופכת להיות העוזרת הפרלמנטרית שלו, על הדרך עוזרת של עוד חבר כנסת? ממצה במהירות את החוויה הארצית ומחליטה לעבור לתחום המוניציפאלי, שם היא – אתי עושה את הבלתי יאומן, מקימה סיעה עצמאית בשם קדימה" ומתמודדת בבחירות המקומיות

בתום ספירת הקולות היא מדהימה את כל הרחוב החדרתי ומצליחה להיכנס למועצת העיר, שם בתוך הסחי האליטיסטי החדרתי היא נלחמת להביא לתושבי השכונה את הדברים האלה המגיעים להם כחוק ורק אנשים המכירים את המערכת מבינים איזה עבודה סיזיפית עשתה אתי

לאחר שתי קדנציות מחליטה אתי שהגיע הזמן לעשות לביתה, אתי נישאת לבחיר ליבה ומביאה זוג תאומים שהופכים (איך לא) לכל חייה, אתי פותחת משרד עורכי דין בשכונה, כל כך לא מפתיע שאת המשרד היא פותחת בחצר בית הוריה ששם היא גם מתגוררת

המשרד של אתי הופך מיידית למקום הזה שאליו מתנקזים כל הבעיות המשפטיות של תושבי השכונה, ואני רוצה לחזור מעט לאבא הטוב הזה של אתי, זה שגידל ילדים בימים של סגריר ומחסור, בית מלא ערכים יהודיים ציוניים ומשלם את מחיר אהבתו למדינה שבנו בכורו נהרג במלחמת לבנון, מן איש כזה שלא ויתר לעצמו ולקח על עצמו להכין את ילדי השכונה לבר המצוה

ואני ישבתי במשרדה של אתי, לא יודע אפילו למה אבל יש משהו באישה המופלאה הזו שנותן לך סוג של שקט, אולי זו המקצועיות שלה אולי זה החום שהיא מפגינה באופן כל כל טבעי ואולי זה כל הדברים האלה ביחד

ורק דבר אחד היה לי ברור אם הייתה לי בעיה משפטית מסוימת הייתי רוצה שאיתי תהיה זו שתטפל בי ולא לחינם אתי גרה כל כך קרוב לים, יש משהו קוסמי בריח הים ובתכלת של השמיים האולגאים שעיצב ילדה אולגאית קטנה להפוך להיות כל כך משובחת!

אתי בעיניי היא דוגמא של אמת לזו שלעולם לא בכתה על אכלו לי ושתו לי, זו שהבינה שאין ארוחות חינם, כן זו היא שהסתכלה למורים האלה בעיניים והוכיחה שהיא השראה לכל בנות השכונה המביטים לעתיד לבוא

ואני כל כך אוהב אנשים מהסוג של אתי מימון! רק חבל חבל שהיא אתי לא חוזרת שוב לעשייה הציבורית, אתי כל כך חסרה במקום החשוב הזה!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"