"בין עבר לעתיד – הפועל גבעת אולגה שוב הצדיעה ( סבב שני ) לאגדות שלה"

כבוד לשורשים, כבוד לדורות – טקס הוקרה סבב שני לשחקנים ומנהלים מהעבר שוב ריגש מאות אוהדים במשחק של הקבוצה המחודשת שבין המחיאות, הגביעים והדמעות – היא גם ניצחה 0:4 את הפועל עין אל – סהלה ושמרה על המקום הראשון בטבלה

ביום שישי האחרון, במגרש הכדורגל אשר במתחם המזרחי בחדרה – שוב התקיים אירוע מרגש במיוחד, שחיבר בין עבר, הווה ועתיד, כשהפועל גבעת אולגה המחודשת שיחקה מול הפועל עין אל – סהלה, שבסיומו ניצחה 0:4 משערים של : אור אילוז ( צמד ) , סהר אזולאי, וגומן ליאב חיים ושמרה על המקום הראשון בטבלה

גולת הכותרת האמיתית של האירוע הייתה דווקא במחצית. כשמאות אוהדי הקבוצה – צעירים, בני נוער, ותיקים ובני המשפחות – כולם הגיעו לעודד ולחוות את הסבב השני של המפגש המיוחד בין גיבורי העבר לאוהדי ההווה, ובמחצית המשחק התקיים טקס הוקרה עוצמתי לשחקני ומנהלי הקבוצה בעבר – דמויות מפתח מהשנים היפות של המועדון, בשנות ה-60, ה-70 וה-80.

טקס שאותו יזם והוביל האוהד האהוב והסופר המקומי רפי אוליאל, שידוע כמנציח סיפורי השכונה בספריו "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת", יחד עם האוהדים השרופים: ים פליישר, ורועי מחבובי. והנהלת המועדון בהובלת אלי שבת ואסי גומה.

בין מקבלי ההוקרה: יצחק “צ’יקו” גיבש ז״ל (באמצעות אחיו יעקב גיבש ) זאב “וולוולה” אופגנג ז״ל, ( באמצעות בנו הראל אופגנג ). אלי פלח, מוטי עטיה, אליאס פרג', מאיר ועקנין, יעקב ראובן, מוריס אוחנה, לואיס ויוונטה, ודני קפלן, שיבדלו לחיים ארוכים בע"ה.

רגע מרגש במיוחד נרשם בטקס כאשר יעקב גיבש עלה לקבל גביע הוקרה לזכרו של אחיו, יצחק “צ’יקו” גיבש ז״ל, מי שהיה הקפטן הבלתי מעורער של הפועל גבעת אולגה ואחת הדמויות הבולטות והאהובות בתולדות המועדון.

צ’יקו גיבש היה סמל של מנהיגות, מחויבות ואהבה אמיתית לסמל ולשכונה, ודמותו חקוקה בזיכרון הקולקטיבי של גבעת אולגה עד היום. יעקב, שנשא את הגביע בהתרגשות רבה, אמר בקול נרגש: “אחי צ’יקו חי ונשם את הפועל גבעת אולגה. המועדון והשכונה היו חלק מהזהות שלו, והוא הנהיג מהלב – בדוגמה אישית ובאהבה גדולה. ההוקרה הזו מרגשת אותנו מאוד כמשפחה, ומוכיחה שלא שוכחים אנשים שנתנו את הנשמה שלהם. תודה על הזיכרון, על הכבוד ועל כך שהשם שלו ממשיך לחיות כאן.”

רגע מרגש נוסף נרשם כאשר הראל אופגנג עלה לקבל גביע הוקרה לזכרו של אביו, זאב “וולוולה” אופגנג ז״ל, כדורגלן העבר של הפועל גבעת אולגה, שהלך לעולמו לפני מספר שנים לאחר מאבק במחלה קשה. זאב אופגנג היה חלק בלתי נפרד מנופה האנושי והספורטיבי של השכונה, ודמותו נצרבה בזיכרון הקולקטיבי של המועדון והאוהדים.

הראל הגיע לטקס מלווה בילדיו – נכדיו של וולוולה ז״ל ואמר: “אבא שלי אהב את הפועל גבעת אולגה ואת השכונה הזאת בכל הלב. לעמוד כאן היום עם הילדים שלי, לראות שלא שוכחים אותו ומכבדים את דרכו – זה רגע שמציף גאווה והתרגשות גדולה. תודה למועדון ולכל מי שזוכר ומוקיר את מי שנתנו את הנשמה למקום הזה. עבורנו כמשפחה, זו מתנה יקרה שאין לה תחליף.”

דני קפלן, מגן ובלם העבר, מהשחקנים הלוחמים והווינרים שידעה גבעת אולגה, נשא דברים נרגשים בטקס ואמר: “הפועל גבעת אולגה לימדה אותי מה זה להילחם – לא רק על המגרש, אלא בשביל החברים, המועדון והשכונה. היו רגעים קשים, גם פציעות לא פשוטות, אבל הרצון לחזור ולתת הכול בשביל הסמל היה חזק מהכול. ההוקרה הזו מרגשת אותי מאוד ומחזירה אותי לימים שבהם שיחקנו עם הלב, עם הנשמה ועם מחויבות מלאה. תודה על הזכות להיות חלק מהסיפור הזה – אז והיום.”

אלי פלאח, שהצטרף להפועל גבעת אולגה ככדורגלן צעיר והפך לחלק בלתי נפרד מהשכונה ומהמועדון, אמר בהתרגשות גדולה: “הגעתי לגבעת אולגה כשחקן צעיר – ומצאתי כאן בית. החיבור למועדון, לשכונה ולאוהדים היה טבעי, כאילו נועדנו להיפגש – כמו כפפה לרגל. העובדה שהבת שלי והנכדים חיים כאן היום, ושהם ליוו אותי לטקס הזה, סוגרת עבורי מעגל מרגש במיוחד. תודה על ההוקרה, על האהבה, ועל זה שגם אחרי כל כך הרבה שנים – גבעת אולגה היא עדיין משפחה.”

יעקב ראובן, חלוץ העבר והמוציא לפועל של רגעי ההכרעה, לא הסתיר את התרגשותו כשעלה לכר הדשא לצד בנו ונכדו: “לעמוד כאן היום, עם הבן והנכדם שלי לצידי, זה רגע שמרגש אותי עד עמקי הלב. הפועל גבעת אולגה הייתה בשבילי הרבה יותר ממגרש וכדור – זו הייתה דרך חיים. לדעת שהזוכרים את הרגעים, את השערים ואת האהבה למועדון, זו זכות גדולה וגאווה אמיתית. תודה ענקית על ההוקרה ועל כך שהעבר שלנו ממשיך לחיות כאן גם היום.”

מאיר וקנין, מגן וקשר שמאלי, שחקן בית שצמח במועדון והקדיש שנים ארוכות להצלחת הקבוצה והשכונה, אמר בהתרגשות: “לגדול כאן, ללבוש את החולצה של הפועל גבעת אולגה ולתת את כל מה שיש – זו הייתה זכות גדולה. המועדון הזה הוא הבית שלי, והשכונה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מהדרך. ההוקרה הזו מרגשת אותי מאוד ומחזירה אותי לימים של עשייה, חברות ואהבה אמיתית לכדורגל. תודה על הזיכרון, על הכבוד ועל כך שהסיפור שלנו ממשיך לחיות.”

מוטי עטיה, שוער העבר האגדי – “האריה” של גבעת אולגה – אמר בהתרגשות גדולה: “לעלות שוב כאן למגרש ולשמוע את הקריאות ‘אריה, אריה’ – זה צמרמורת שלא עוזבת. תמיד נתתי את הנשמה בשביל המועדון והשכונה, בלי פחד ובלי חשבון. היום, גם מחוץ למגרש, אני מנסה להמשיך באותה דרך של נתינה ועזרה לאחרים – כי זה מה שגדלנו עליו כאן. ההוקרה הזו מרגשת אותי מאוד, והיא הוכחה שגבעת אולגה היא משפחה לכל החיים.”

מוריס אוחנה, מגן ימני מוכשר ואח בכור למשפחה אולגאית שכולה כדורגל, אמר: “לגדול בגבעת אולגה ולשחק כאן יחד עם האחים שלי – זו גאווה גדולה שקשה להסביר במילים. כולנו גדלנו על אותם ערכים של צניעות, עבודה קשה ואהבה למועדון. ההוקרה הזו מרגשת אותי מאוד, כי היא לא רק שלי – היא של המשפחה כולה ושל השכונה שגידלה אותנו. תודה על הזיכרון, על הכבוד ועל התחושה שכולנו עדיין שייכים.”

אליאס פרג׳, מהכדורגלנים המשמעותיים והאהובים שידעה הפועל גבעת אולגה, אמר בהתרגשות רבה: “עברתי הרבה תחנות בכדורגל – כשחקן וכמאמן – אבל יש מקומות שנשארים בלב לכל החיים. הפועל גבעת אולגה הייתה בשבילי הרבה מעבר לקבוצה: זו הייתה קהילה, חיבור אנושי ואהבה אמיתית למשחק. החיבוק מהשכונה ומהאוהדים אז, וההוקרה היום – אחרי כמעט חמישים שנה – מרגשים אותי מאוד. זה מוכיח שיש קבוצות שלא מודדים בתארים, אלא בנשמה – וגבעת אולגה היא אחת כזו.”

לואיס ויונטה, המזכיר המיתולוגי של הפועל גבעת אולגה, לא היה שחקן על הדשא – אך היה מהאנשים שהחזיקו את המועדון בלב ובנשמה.

לואיס – איש חינוך, מורה ברוחו ובמעשיו, אופציונר אמיתי, שבמשך עשרות שנים היה חלק בלתי נפרד מהעשייה הספורטיבית והקהילתית של השכונה. יחד עם רעייתו מזל וילדיהם, משפחה שורשית ואוהבת אדם, פעל בהתנדבות, בנתינה אין־סופית, בעזרה לקשישים, בהובלת יוזמות קהילתיות ובחיבור אנשים – במתנ״ס, ברחוב ובמגרש.

משפחת ויונטה נשאה גם כאב עמוק, עם נפילתו של הבן ירון ויונטה ז״ל, נווט חיל האוויר, בתאונת אימונים טראגית – כאב שלא כיבה את האור, אלא העמיק את הבחירה בחיים של ערכים, נתינה וחיבור.

כשהגיע לטקס מלווה במשפחתו, לואיס התרגש עד דמעות ואמר בקול שקט ומלא רגש: "הפועל גבעת אולגה הייתה בשבילי הרבה מעבר למועדון – היא הייתה בית. כאן גדלנו, כאן חינכנו, כאן למדנו מהי אחריות, מהי קהילה ומהי אהבה לאנשים. גם ברגעים הקשים ביותר, השכונה והמועדון עטפו אותנו וחיזקו אותנו. ההוקרה הזו מרגשת אותי מאוד, והיא שייכת לכל מי שהאמין תמיד שבני אדם קודמים לכל תוצאה.”

לסיום הוסיף לואיס בקול חנוק מהתרגשות: “אני מודה מעומק הלב למועדון ולרפי אוליאל היקר על המחווה וההוקרה. זה לא מובן מאליו לזכור את העבר, לכבד אותו – ולשלב אותו בהווה החי והבועט. לראות את הפועל גבעת אולגה חוזרת לפעול, לשחק, לייצג בגאווה את השכונה – זו שמחה גדולה ולב מלא תקווה. זה מוכיח שהסיפור שלנו חי, נושם וממשיך הלאה.”

עוד נכח וסייע עמרם קורקוס – כדורגלן ומנהל העבר של המועדון, שכבר זכה להוקרה בסבב הראשון. שבעקביות ובלב רחב, הוא ממשיך לסייע באיתור השחקנים ואנשי המועדון משנות העבר, מחבר בין הדורות ודואג שכל אחד ואחד יקבלו את ההוקרה הראויה להם. זוהי עשייה שקטה, ערכית ומרגשת, שמבטאת נאמנות עמוקה למועדון ולשכונה – בדיוק כפי שהייתה לאורך כל השנים.

רפי אוליאל סיכם בהתרגשות: "היום הייתה לנו שוב הזכות להחזיר טיפה של כבוד והכרת תודה לאנשים שבזכותם בכלל יש כאן מועדון עם נשמה.. תודה לעמרם קורקוס שיבדל"א שמסייע לאתר את כל אגדות העבר שלנו, לאופק שמואל ולניתאי בן ארי שהגיעו בהתנדבות לתעד את הרגעים המרגשים הללו! הטקס הזה הוא – השני בסבב – אנחנו נמשיך, בעזרת ה', להזמין ולהוקיר וותיקים נוספים. הם ההיסטוריה שלנו, והלב שלנו תמיד איתם".

ובין לבין על הדשא – אור אילוז, בן למשפחה אולגאית שורשית וקפטן הקבוצה בהווה – המשיך לכתוב את הסיפור של גבעת אולגה ברגליים ובלב.

לצד ההוקרה לאגדות העבר, היה זה דווקא הרגע שבו הכדור פגש שוב ושוב את הרשת, שהזכיר לכולם איך נראית הנהגה צעירה עם אופי של ווינר. אילוז הצטיין עם צמד שערים מרשים, סחב את הקבוצה קדימה והוביל אותה לניצחון משכנע – אך מעבר ליכולת המקצועית, ניכרה בו המחויבות, האחריות והאהבה האמיתית לסמל. אור הוא לא רק קפטן על הדשא – הוא המשך טבעי של השושלת האולגאית, בן למשפחת אילוז הוותיקה, שמחוברת לשכונה ולמועדון מזה שנים.

ברקע ניצבת גם דמותו של אחיו הבכור, צחי אילוז – כדורגלן עבר מוכשר ששיחק במכבי חיפה, הפועל חיפה ומכבי נתניה, ונחשב לאגדה של כדורגל החופים בישראל – חיבור בין עבר להווה, בין מורשת למצוינות. כך, דור אחר דור, ממשיכה הפועל גבעת אולגה להצמיח מנהיגים – כאלה שלא רק משחקים כדורגל, אלא נושאים את השכונה כולה על הכתפיים.

ברגע הזה היה ברור לכולם – העבר, ההווה והעתיד של הפועל גבעת אולגה נפגשו על אותו מגרש. וזה – הרבה מעבר למשחק. זו אהבה אמיתית שמועברת מדור לדור, מאב לבן, מאח בכור לאח צעיר. זו לא רק קבוצה – זו שכונה שלמה, עם לב פועם, שורשים עמוקים וערכים של חיבור, משפחתיות ונאמנות.

זו גבעת אולגה היפה. האותנטית. הענווה. הצנועה. המאוחדת. שכונה שלא שוכחת מאיפה היא באה – ותמיד זוכרת להחזיר אהבה לאלה שבנו אותה. ולכן כל שער, כל מחיאת כף וכל דמעה – הם הרבה יותר מספורט. הם סיפור חיים.

• חני ( חן ) קורקוס