"האהבה של דני – הפועל גבעת אולגה"
וכך בימי החורף הקרים הייתי יושב ליד השכנה האהובה שלי "גרסונה" כשהיא הייתה יושבת על דרגש אחד קטן וממש בין שמלתה הייתה מונחת קערה ועליה ערמה של שעועית והיא הייתה פולה מהשעועית מיני לכלוכים קטנים, כמעט בלתי נראים, כשהיא מזמזמת ניגון עצוב עצוב ממש לא מוכר
ואני מצטנף לי בפינה, מקשיב לזמזום העצוב הזה, וככה הייתי שואל את גרסונה, מה זה הניגון הזה? והיא מרימה את ראשה הטוב, זה ניגון מפעם יא איבני! זה של פעם! זה הניגון הזה לא בשבילך ומלטפת את ראשי באהבה, וככה כשאני עצוב אני חוזר אל אותם דמויות של פעם, נזכר בדמות כל כך מיוחדת שהרשימה אותנו כל כך בילדותנו הקסומה, דני סעדה
תראו רבותיי, דני סעדה היה סוג של מותג אולגאי יפה ומיוחד, ואני עדין ילד, כולם כולל כולם מגיעים בליל שישי אל המרכז הסואן, לבושים במיטב מחלצותיהם, ודני הוא היה כל כך אחר, ואנחנו הילדים היינו מביטים על הגבר היפה הזה! תמיד לבוש כמו אלה שראינו רק בקולנוע הקטן שלנו, שערו זה הנוטה לבלונד טבעי, והוא לבוש כמעט תמיד בשחור שהבליט כל כך את היחוד של הגבר הכי יפה בשכונה, ובנות השכונה היו נופלות שדודות לרגליו לדאבוננו הגדול, כשדני היה כל כך אדיש לתופעה, דבר שהרגיז אותנו הרבה יותר.
דני, לאחר מכן בגר והקים משפחה, והוא מוצא שלווה בקיבוץ שדות ים שם הפך להיות איש אחזקה ראשי, אבל כל הדברים האלה היו רק כדי לחיות ולהתפרנס, כי דני עובר כמעט מיד לאהבתו האמיתית, "הפועל גבעת אולגה" הוא דני מתמנה להיות מנהל הקבוצה, ושם בקבוצה הזו שלנו מתגלה כל כושר המנהיגות של דני והוא נותן את כולו לקבוצה, מתרכז בטיפוח קבוצות הילדים והנערים
דני מבין שהמסגרת הספורטיבית הזו היא סוג של חבל הצלה לרחוב הממתין להם, דני כל כך מזוהה עם הקבוצה שאפילו שלא ברצונו הוא הופך להיות האיש הכי אהוב ברחוב האולגאי, כן אנשי השכונה יודעים היו לתת לדני את האהבה הזו שהייתה מגיעה לו כל כך, מיותר לציין שדני לא לקח לעצמו כל שכר על עבודתו, נהפוך הוא, יש מספרים שהוא מעבודתו הלא קלה ידע לתת מכיסו לטובת קידום פעילות הקבוצה!
חמש עשרה שנים תרם דני מעצמו, מזמנו, מכספו, לאהבת ילדותו, יש משהו מכמיר לב לראות איש מבוגר שככה נותן את אהבתו עד תום לקבוצת ילדותו הנערצת! ההחלטה של דני לתת דגש מיוחד על טיפוח בני הנוער היה מלא חזון, דבר כזה שנתן השראה לבאים אחריו ורבים רבים מתושבי השכונה יודעים שהעבודה הזו של דני הצילה את העתיד שלהם, כמו שאמר לי אחד מהם, "אם יש לי היום משפחה מפוארת זה בפרוש בגלל האהבה הזו של דני בימים של צנע".
אבל ליושב במרומים היו תוכניות אחרות עבור דני היפה, דני עוזב אותנו ומשאיר משפחה ושכונה שלמה דואבת ומיוסרת
ועכשיו תחשבו על בחור אחד בשכונה לא קלה, מחליט לקבל עצמו אחריות על העתיד של עשרות ומאות ילדים שאותם הוא לקח תחת חסותו, איזה גדלות של אדם!
ואם אתם מחפשים למצוא את מהות הציונות אל תלכו רחוק מידי, תרימו את הראש, תשאלו על דני סעדה מהשכונה, זה שהגשים הלכה למעשה את חזון הנביאים על תקומת ישראל, על אהבת חינם!
אני כל כך גאה לחשוב שגדלתי במקום כל כך אנושי שהוציא מתוכו אנשים שהם בעיני גדולים מהחיים!
דני סעדה, איש אחד יפה יפה, שעשה אנשים מאושרים בימים בכלל לא פשוטים, יהי זכרו ברוך!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"