שכונת הקסם שלנו
הרבה פעמים ניסיתי להסביר לחברים שלי שהשכונה שלנו הייתה אחרת! לא יודע אולי זה הים הכחול ממערב, אולי זה בליל העולים שהגיעו מכל קצוות תבל, אבל דבר אחד בטוח, היה זה קסם שהפך שכונה קטנה אחת להיות כל כך מיוחדת.
את החותמת לאמירות האלה שלי קיבלנו בערב המופלא שיזמה והפיקה אמירה משה המופלאה בו נכחו מאות בוגרי השכונה שהגיעו מכל רחבי הארץ, כל כך נלהבים! הגיעו מלאי אהבת השכונה, כאילו רק חיכו כל חייהם לרגע הזה שיוכלו לראות את אלה שהיו להם לפס חייהם ואני תפסתי פינה, ישבתי בכיסא בודד והבטתי על האינטרקציה המופלאה הזו בין האנשים.
ברק של אושר מופלא התערבב עם חיבוקים נהדרים שהסבירו יותר מהכל את יופייה המיוחד של המפגש החד פעמי הזה, הזרם הקסום הזה שעבר כחוט השני בין האנשים היה הדבר הזה שהפך ערב נוסטלגי להיות ערב מכונן בהיסטוריה האולגאית המופלאה
אחר כך הגיע הפנל שקיבץ סביבו אנשים שעשו את זה: משה כחלון שר האוצר האהוב, רוני חזקיה (המפקח על הבנקים, הממונה על התקציבים באוצר), סרגו" מנטין, שחקנה המיתולוגי של הפועל המקומית. מוטי אלמליח, מנכ"ל בזק בינלאומי לשעבר ויזם הייטק נחשב (איזה איש מרשים!), מירה אמקיס, מנהלת ער"ן בצפון הארץ ובאוסטרליה ועוד רבים וטובים שהיו בקהל
ואתה מקשיב לאנשים הטובים האלה שהיה לי הכבוד להיות חלק מהם לערב אחד בלבד, באיזה אהבה הם דיברו על השכונה! באיזה התרגשות אותנטית הם ציירו את הילדות הקסומה שלהם, להם לכולם לא היה ספק שזו השכונה הקטנה הזו שהפכה אותם בדיוק למה שהם היום, וכן גם המצוקה הכלכלית לא הצליחה לפגוע במוטיבציה שלהם להיות הכי טובים
רק להקשיב למשה כחלון שר האוצר יושב עם רוני חזקיה ומספר על כנס כזה או אחר, הם מביטים זה על זה, מבינים שמסביב אף אחד לא באמת יודע מצוקה מהי, מחליפים הלצות שרק הם מבינים באולגאית ייחודית מבצעים מהלכים שישנו את חייהם של רבים מאלה שהם שניהם הכירו מהרחוב ליד!
ואני מתפעל מהיכולות האלה של כל היושבים סביבי, בלי בכלל למצמץ מספרים חברי הפאנל על הכוח הזה שקיבלו בין סמטאות השכונה, על היכולת הזו לספוג כאב ואכזבה, לנער את האבק ולהמשיך הלאה!
שם בין הסלעים של חוף החמישים בואך לחוף הדייגים הריחו הם את ריח הדגים המרקיבים ואת ריח המלח שהפכו אותם את כולם להיות לוחמים של החיים, מסבירים לכל מצחקקים שלא בקלות יצליחו לנצח אותם אם בכלל
לא לא אני לא עושה אידאליזציה של השכונה כפי שזרק לי מישהו בכנס, אני רק מראה תמונת מצב אמיתית על ימים אחרים, מן זמן כזה שיכול היה בקלות להוביל כל אחד מאיתנו למקומות אחרים לגמרי, והם כולם כל אלה שהגיעו לכנס המיוחד הזה הצליחו לעשות את זה כנגד כל הסיכויים, כנגד כל אלה שציפו מהם להסתפק להיות מסגר או טייח ( לא שיש רע במקצועות האלה)
אבל הם רצו קצת אחרת, רצו לעוף למקומות שאף אחד לא רצה אותם שם, מוכיחים את כח המשפחה והשכונה, כן היו גם כאלה שכשלו בדרך, אלה שטעו בדרך והגיעו למקומות רעים, אני לא עושה להם הנחות, אבל אני יודע שהמצוקה והייאוש הכריעו אותם ולא היה זה האחד שירים אותם להמשיך ולהילחם על חיים אחרים
רק דבר אחד ברור לי לחלוטין, המקומות האלה שבהן הסתובבנו בילדותנו הם אלה שנתנו לנו את ערך המוסף הזה להיות קשוחים מספיק ורגישים מספיק להיות הכי בני אדם שרק אפשר! ואני בכלל חושב שאת הערב הזה צריך להביא לבתי הספר בשכונה, להראות לאלה הילדים שאין דבר כזה אי אפשר! אין דבר כזה שתו לי ואכלו לי!
תן לילדים היפים האלה לראות איך ילדים קטנים משכונה קטנה קטנה נגעו בשמים, לתת לילדי השכונה להבין שהם יכולים להיות גדולים מהחיים – יש להם מורשת! כן מורשת של הסבים האלה שלהם שרעבו לעיתים ולא נכנעו! שעבדו בשלוש עבודות רק שהילדים שלהם יקבלו חינוך אחר, הזדמנות להיות מה שהם רק אם ירצו
כן זו הסבתא הזו שלהם שהגיעה הביתה וידיה הענוגות והקטנות מכוסות בכתמי חומרי ניקוי רעים, מוותרת על עצמה מתוך תקווה לראות חיים אחרים לילדיה הקטנים! הם צריכים לראות מה יכול לעשות ילד אולגאי רק בכוח האהבה!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"