"הארץ", סבתא מארי ו-6,000 חבילות ממתקים / הרב בן ציון נורדמן

אולי תופתעו, אך אני קורא נאמן של עיתון "הארץ". לאחרונה גם יצא לי להכיר ולהוקיר את אחת העורכות , רוית הכט – אישה ערכית ומקצועית מאוד – ואני משתדל לא לפספס את טורה השבועי הרהוט והמדויק.

במיוחד בימי המלחמה, אני עוקב אחרי המאמרים והפרשנויות, בניתוח ניהול הסיכונים ובתחזיות הקודרות על מורכבות המצב.

ואחרי כל קריאה כזו – אני יוצא מחוזק באמונה.

הפובליציסטים בהחלט צודקים בניתוח הריאלי שלהם. בעולם "מתוקן", לפי חוקי המדע והאסטרטגיה, התחזיות שלהם היו צריכות להתממש מזמן. אבל כאן בדיוק קורה הקסם: ככל שהם משכנעים שהמצב אבוד בדרך הטבע, כך אני מבין שאנחנו פשוט לא מתנהלים בדרך הטבע.

תכלס' הם טועים בענק. למה? כי על עם הנצח יש שמירה מיוחדת. זה פשוט נס גלוי. כדברי דוד בן-גוריון "בארץ ישראל, אדם שלא מאמין בניסים הוא אדם לא ריאלי".

השבוע נפטרה אישה נדירה, מארי נחמיאס ז"ל, בשנת המאה לחייה. מארי, מדליקת המשואה ביום העצמאות ה-71 שריגשה מדינה שלמה, הייתה סבתו של חברי כאח לי, אמיר לנג.

לכאורה, שני עולמות מנוגדים: אמיר איש עסקים מבריק, מבעלי IDE – חברת התפלת המים הגדולה בעולם. עולם של מספרים, טכנולוגיה וריאליזם מוחלט. אבל הוא לא זז צעד בלי הברכה של סבתא מארי, שעברה את תופת הנאצים בטוניס וגידלה 52 ילדי אומנה שננטשו בשל מומיהם, אישה שכל כולה אמונה פשוטה ותמימה, תפילות וסגולות שרק היא ידעה.

זהו סודו של עם ישראל: השילוב המדהים בין הטכנולוגיה המתקדמת בעולם לבין סבתא מארי שמתפללת בדמעות על החיילים ומדליקה נרות לצדיקים.

האמונה הזו מקבלת פנים מוחשיות, ביתר שאת ועוז, בשבועיים האחרונים. ראינו אותה בחופות המרגשות שנערכות בתקופה זו; בבחירה הנחושה להקים בית יהודי "דווקא עכשיו", ויהי מה. הערבות ההדדית והדאגה של המשפחות והחברים מסביב, מוכיחות שוב שאת המנגינה הזו אי אפשר להפסיק!

אותה עוצמה יצאה לרחובות גם בשישי האחרון, ב"אפטר פורים" בחדרה. למרות המורכבות הביטחונית, הגעגוע לתלמידים ניצח. יצאנו ל"מסע השמחה" של רשת 'מדעים ויהדות' – טליה אלוש על הלוגיסטיקה, המנהלת והגננות בחזית המפגש המרגש עם הילדים, ויחד עם חבר המועצה לירון עמר ויחידת האופנוענים, שטפנו את העיר ב-12 תחנות של אור.

מעבר ל-6,000 חבילות הממתקים שחולקו, מה שבאמת מילא את הרחובות היה האנרגיה של ההורים והילדים, עוצמה של קהילה ששואבת כוח מהביחד ומממשת הלכה למעשה את ה"חזק חזק ונתחזק" של סיום החומש.

הקשר עם בורא עולם הוא עסקת ה-Win-Win המשתלמת בתבל, אנחנו מאמינים בנסים כי הם קורים לנו, והם קורים לנו כי אנחנו מאמינים בהם.

כשאנחנו אומרים "מי כעמך ישראל", אנחנו מתכוונים בדיוק לזה: איפה עוד תמצא עם שבימי מתיחות יוצא לחלק ממתקים ולשמוח? עם שנאמן לשליחותו גם כשפרשני "הארץ" מסבירים לו שזה לא רציונלי?

בימים עברו עם סבתא מארי ז"ל, ואמיר לנג באירוע הנחת אבן הפינה ל"היכל שאול"

השבת נסיים את חומש "שמות" בפרשיות ויקהל-פקודי. "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… " המורה על אחדות מלאה – יחד שבטי ישראל- כי כשאנחנו יחד, מי יכול עלינו?! .

חודש ניסן כבר בפתח. חודש של ניסים ונפלאות , אנחנו עם שמאמין בניסים- עם הכי ריאלי בעולם. מארי נחמיאס ז"ל השאירה לנו צוואה של חסד ואמונה – נמשיך את דרכה בגאווה.