לילו "מכבי" הוא לילו סרוסי שכל כולו גבעת אולגה

ככה בימי החורף הגשומים היינו עושים דרכנו אל שלוליות הענק הסמוכות לפסיי הרכבת, מתעלמים מהגשם ומהקור לבושים בתום ילדותנו, בונים רפסודות ענק מהארסנל הענק של הקרשים הפזורים במקום

וככה היינו משייטים בשלוליות המרהיבות, כשאנו מדמים אותם לנהרות ענק ברחבי האמזונס השוצפים, שהרעב הציק עברנו את פסי הרכבת וקטפנו תפוזים עסיסיים מלאי מיץ מתוק מתוק, וככה מעבר לזיכרונות של שלוליות ותפוזים, ואני חוזר אל אחד הדמויות הספורטיביות הכי מבטיחות שגדלו בשכונת ילדותנו, "לילו מכבי" – תראו אני בטוח ש ל לילו יש שם משפחה וכל השאר, אבל בשבילנו בשכונה הוא היה ונשאר, בשם הבמה שלו " לילו מכבי"

תראו חברים שאתה חוזר אחורה בזמן אתה מבין שהכדורגל היה סוג של פתח מילוט מסוים מהעוני, מחוסר התקווה שהייתה לילדי השכונה בשנות החמישים המאוחרות ושנות השישים, כישרון במשחק הכדורגל נתן לך סוג של פתח מילוט לעולם אחר, ולילו היה בדיוק אחד כזה

בעיר הגדולה ( גדולה עלק..) מזהים את היכולות של הילד הצעיר והם דואגים לצרף אותו לקבוצת מכבי העירונית, מן מעשה שלא היה שכיח בזמנו והוא מצטרף לשניים נוספים בני השכונה : יעקב אזולאי ז"ל, ועמי קורקוס שיבדל"א, חבריו מהמעברה.

וככה אני עוצם עיניים לרגע, רואה אותי הילד הקטן מביט בלילו נותן את כולו למשחק חייו, שחקן נשמה מלא אהבת משחק תמה מלאה בתשוקה נאיבית נטולה כל רעשי רקע מיותרים, ואני הייתי כל כך גאה לחשוב שלילו הוא משכונת נעוריי

היה משהו מלהיב לראות איך לילו מצליח להיות בורג כל כך חשוב ומרכזי בקבוצה החדרתית, למרות כל זאת אף פעם לא הבנו למה לילו לא נמצא בעצם בקבוצת הפועל גבעת אולגה המקומית ואכן לימים, הגיע היום, ולילו חוזר הביתה אל שכונת ילדותו, שם הוא נותן חמש עונות נפלאות ושותף בכיר בעליית הקבוצה ליגה כשלילו נותן את כל כולו לשכונת נעוריו כאילו רוצה לפצות אותם על שנים של חציית הכביש.

לילו בעיניי היה שחקן בקנה מידה אחר, היה בלילו את כל התכונות האלה שעושים אותך שחקן ברמה אחרת, יכולת טכנית גבוהה במיוחד, חוסר פחד להיכנס לכל עימות פיזי עם שחקנים גדולים ממנו בהרבה, ותכונה חשובה מכל היא אהבתו למשחק.

בשכונה אהבו את לילו, צניעותו והנגישות של כל ילדיי השכונה אליו הייתה כל כך מלאה באהבה תמה של ספורטאי חסר כל גינונים של כוכב שכונתי, ואני חושב שפעם אפילו שאלתי את לילו, למה לא הלך לנסות את מזלו בקבוצות בכירות יותר בליגות כאלה שיכלו לסדר אותו כלכלית, והוא מביט בי במן שעשוע מסוים ואומר לי, "רפי אני רק רציתי לשחק כדורגל והשאר היה פחות חשוב"

מן תשובה כזו שמסבירה יותר מכל את האיש המיוחד הזה, "לילו מכבי" נתן לנו הילדים פתח לתקווה שהכל אפשרי! שחלומות דרכם להתגשם ולי אגב אין בכלל ספק שלילו יכול היה להגיע עד הסוף! לשחק במקומות אחרים לגמרי, אבל הוא בחר לחזור לשכונת נעוריו ולתת לנו התושבים להנות מכדורגלן מוכשר במיוחד.

לילו הוא בעיניי האולגאי האולטימטיבי מלא אהבה לתושבי השכונה, מן סמל של צניעות ואהבת אדם מיוחדת, זה שהקים משפחה נהדרת דווקא בשכונה הקטנה של ילדותו, ואנו בשכונה רק רוצים לראות את "לילו מכבי" בריא ומלא חיוניות, והאמת שבעיננו הוא היה הכי " לילו האולגאי".

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"