מוריס אברג'יל – איש של אנשים

אני באמת לא זוכר בדיוק באיזה גיל הייתי, אני חושב שבגיל אחד עשרה או שתים עשרה, שעות הבוקר המאוחרות ואני עושה דרכי אל חוף החמישים, שם בין הגלים וכחול המים הקרים מצאתי תמיד תשובות לצער שהיה אופף אותי לעיתים

החוף ריק מאדם, רק דייג אחד יושב על סלע שאני מכיר מפעם, שאני מתקרב מספיק אני מזהה את מוריס אברג'יל יושב בדד. מקל דיג בידו ושק חפצים לצידו – כך אני יושב ליד ואת המראה המרהיב שראיתי מיד אני לא יכול לשכוח לעולם

דג גדול ויפה במיוחד חג ממש בתוך המים הצלולים, ומוריס ואני מביטים כמהופנטים בדג הנהדר הזה, לכאורה מקווים לראות אותו נוגס בחכה האורבת לו, ואני התביישתי לספר שרק קיוויתי שהוא הדג המדהים הזה יהיה מספיק חכם לא להתפתות

מסביב הים האין סופי מלא יופי מטורף שכל כך מייחד את החוף של השכונה, סרטנים קטנים משוטטים מחפשים כל מיני יצורים בלתי נראים לארוחת צהרים מוקדמת, ומוריס מוציא משק החפצים שלו ראש לחם ענק, בוצע אותו בטבעיות נהדרת וחולק את ראש הלחם השחור והטרי איתי וכך יושבים אנו לבד לבד בחוף שהוא כולו שלנו ואוכלים ברעבתנות את ראש הלחם הכי טעים שאכלתי מימיי

מוריס אברגיל, ילד אולגאי מתגייס ומתנדב לסיירת שקד, שם בסייירת מוצא מוריס את יעודו, כאילו ההגעה לצבא ולסיירת הביאה את כל הכוכבים להיות מסודרים להפליא ולתת למוריס להבין שכאן בין הלוחמים הנועזים של הסיירת הוא מוצא את אהבת חייו, אך מוריס לא ידע ששם בתוך שירותו הצבאי הוא יעבור גם את טראומת חייו

מלחמת יום כיפור והוא מוריס יוצא מבית הכנסת ישר לגזרת הדרום, רק שהוא מגיע לאזור הקרבות הוא מתבקש לשמור על אנגר מלא בחללי צה"ל – עד היום הוא מוריס זוכר את הזוועה, שמונים ושבעה חללים שהוא מוריס אמור לסעוד, ועד היום הוא מוריס מציין את המספר הזה בשלל תרומות זהות

כשמוריס משתחרר מחליט הצבא לתת לו עזרה מסוימת והוא מקבל בסטה מסוימת בנתניה משם מנתניה הוא מחליט לחזור לשכונת נעוריו רק כדי להיות הכי קרוב להוריו ומשפחתו. מוריס מחליט להמשיך בעבודתו ופותח חנות קטנה ברחוב רוטשילד והופך אותה כמעט מיד להיות פנינת הקסטות של העיר כולה

הימים ימי פריחת זמרי הים התיכון, ומוריס הופך להיות המלך הבלתי מעורער של מכירת הקסטות בעיר, גם בעיר הגדולה הבינו את היכולות של הבחור הצבעוני הזה והם כל בכירי הענף ( ראובני, אזולאי ועוד) מטפחים את הבחור מהשכונה והכל נראה נהדר ורק בעיריית חדרה החליטו לקחת דווקא את האיש הזה שעבר תופת במלחמה הנוראה ולהפוך אותו לדוגמא להריסת חיים שלמים

מוריס המטופל במשפחה ובילדים נאלץ להתמודד גם עם השדים הרודפים אותו מהצבא וגם עם פקידים חסרי לב שמצבו של מוריס לא עניין אותם בכלל. אך זה לא הפריע למוריס להמשיך ולעשות חסדים רבים, מן תכונה כזו שאותה ספג בבית הוריו המיוחדים

השנים חולפות וכך גם ימי הקסטות, וגם הכוחות כבר לא אותם כוחות והם חסרי הפנים מהעירייה "מצליחים" לשבור את מוריס והורסים את החנות הזו שהפכה לשם דבר בעיר כולה

מוריס הוא האיש הישראלי שהוכיח את היות האדם חזק מכל סטיגמה ותבניות, מוריס בעיניי הוא פורץ דרך שהראה להרבה ילדים בשכונה שאפשר להתגבר על קשיים ולבנות קריירה מסוימת, ובאמת כל אדם שנחשף לכך שאני עושה פוסט על מוריס סיפר לי כמה האיש הזה מיוחד בעיניו, ותמיד תמיד תיבל את הסיפורים על מוריס בחיוך של אושר. מוריס הוא בעיניי אחד האנשים הכי אופטימיים שהכרתי בחיי! הוא איש של אנשים! נאחל לו רק בריאות ואריכות ימים בע"ה."

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"