"פותחים שער לשנה חדשה": הרב בן ציון נורדמן במסע אל הלב הישראלי

רגע לפני ראש השנה ובתוך ימי הרחמים והסליחות, עצרנו לשיחה מיוחדת עם הרב בן ציון (בנצי) נורדמן – מייסד ויו״ר רשת החינוך ״מדעים ויהדות״, רב בית הכנסת הגדול בחדרה, איש חינוך, חסד וקהילה. על השנה החולפת, דור העתיד, חילופי המשמרות, אתגרי הבינה המלאכותית, השותפות העירונית, הרשתות החברתיות – והמסר הברור לקראת תשפ״ז: פחות שאלות של 'מי צודק', ויותר אהבת ישראל.

חודש אלול. קול השופר כבר מהדהד בבתי הכנסת, פיוטי הסליחות מלווים את הלילות הזכים, והמילים ״סליחה״, ״תשובה״ ו״חשבון נפש״ מקבלות פתאום משמעות עמוקה מאי פעם.

רגע לפני שתשפ״ו מפנה את מקומה לתשפ״ז, ביקשנו מהרב בנצי נורדמן להביט לרגע לאחור על שנה גדושה בעשייה חינוכית, שיעורים והרצאות , חופות, חסד וחיבורים בין קצוות החברה –ובעיקר להביט קדימה, אל העתיד.

• "אין אדם עושה את דרכו לבדו"

כבוד הרב, כשאתה מביט לאחור על תשפ״ו – איזו שנה זו הייתה עבורך?

"בס"ד שנה של עשייה וחיבורים , כשאני מסתכל על מערכת החינוך, על הילדים, על הצוותים המסורים, על הקהילה ועל המפגשים הבלתי נשכחים שהיו לי השנה, מציפה אותי בעיקר תחושה של הכרת הטוב. חז״ל מלמדים אותנו שאין אדם עושה את דרכו לבדו; כל הישג וכל פסיעה קדימה הם תוצאה של אנשים טובים שצועדים איתך בדרך."

עברנו שנה נוספת ולא פשוטה בכלל כעם. עם איזה מטען תודעתי אנחנו צריכים להיכנס לשנה החדשה?

"עם הרבה יותר ענווה והרבה יותר אחדות. עברנו כעם תקופה שמלמדת אותנו שוב, בצורה הכי כואבת וברורה, כמה אנחנו זקוקים זה לזה. אפשר להתווכח, מותר לחשוב אחרת, אבל אסור לנו לשכוח לרגע שאנחנו משפחה אחת. הפסוק אומר: 'איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק' – בעיניי זו לא סיסמה נאה, זו דרך חיים. תשפ״ז חייבת להיות שנה שבה אנחנו פחות שואלים 'מי צודק', ויותר שואלים 'איך אנחנו מחזקים זה את זה'."

• החלום, הילדים והדור הבא

רשת ״מדעים ויהדות״ היא כבר מפעל חיים של יותר מרבע מאה. אחרי כל כך הרבה שנים, עדין מתרגשים  בפתיחת שנת לימודים?

"בוודאי, ובכל שנה יותר מהשנה שעברה ! איש חינוך שמפסיק להתרגש מילד קטן שנכנס בשער בית הספר – צריך לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמו אם מקומו עדיין במערכת. אפשר לבנות מבנים מפוארים, להכניס מחשבים, טכנולוגיה וחדשנות, אבל בסוף בסוף – עומד מולך ילד. עולם ומלואו. ההורים מפקידים בידינו את הדבר היקר והקדוש ביותר שלהם, וזו אחריות עצומה. החזון שלנו היה ונשאר לחבר בין מדעים ליהדות, בין מצוינות לערכים, ובין העתיד הטכנולוגי לשורשים העמוקים. אנחנו רוצים לתת לילדים כנפיים לעוף הכי גבוה שאפשר, אבל גם שורשים איתנים כדי שתמיד יידעו מאין באו ולאן הם שייכים."

השנה נפתח פרק חדש עם כניסתה של גב' ירדן קרקו לתפקיד הנהלת בית הספר, במקום גב' גילה נהרי אחרי 25 שנות הנהגה. איך מובילים מעבר כה משמעותי?

"קודם כול – מתוך הכרת הטוב עמוקה. עשרים וחמש שנים אינן עוד תקופה; הן מפעל חיים מרשים. לגב' נהרי יש חלק משמעותי מאוד בבנייה ובהתפתחות של בתי הספר , ועל כך מגיעה לה תודה ענקית. היא עברה לנהל בית ספר שבו למדה בעצמה – וזו סגירת מעגל נפלאה – ובמקביל היא נכנסה לתפקיד בוועד המנהל של עמותת 'מדעים ויהדות' להמשך עשייה חינוכית משותפת. ומאידך, חילופי משמרות הם חלק מחיים בריאים של מערכת צומחת. גב' ירדן מביאה איתה ניסיון רב, כוחות, יכולות ואנרגיה חדשה, והתפקיד שלנו הוא לתת לה את מלא האמון והכלים להצליח. היא מגיעה אלינו משנות ניסיון בתיכון יש"י, וזו הגאווה הגדולה ביותר שלנו – שהמערכת מצמיחה מנהיגים ומנהיגות מתוכה. המסע נמשך. שומרים על היסודות וממשיכים לבנות עליהם את הקומה הבאה."

ומה לגבי תיכון יש״י, בהובלת גב' חגית אביר – איזה מקום הוא תופס בחזון שלך?

"תיכון יש״י הוא המקום שבו אנחנו רואים את הילד הופך לאדם צעיר ובוגר שיוצא אל החיים. גב' חגית והצוות עושים עבודת קודש ממש, והשאיפה שלנו היא לא רק להביא לתעודת בגרות מעולה – אלא להצמיח בוגר ערכי ואיכותי. אנחנו חיים כיום בעולם של AI, בינה מלאכותית, טכנולוגיה ושינויים בקצב אדיר. מערכת חינוך שלא תתקדם תישאר מאחור. אבל דווקא בעולם טכנולוגי כזה – אנחנו זקוקים עוד יותר לערכים. אפשר ללמד מחשב כמעט הכול, אך קשה הרבה יותר ללמד לב אנושי להיות רגיש לאחר. לכן אנחנו רוצים תלמידים מצוינים, אבל לפני הכול – בני אדם. 'דרך ארץ קדמה לתורה' – זה היה נכון לפני אלפי שנים, וזה נכון בדיוק באותה מידה גם בעידן הבינה המלאכותית."

כשהבוגרים יוצאים מפתח השער בסיום י״ב – מה היית רוצה שייחרת בתוכם?

"שיהיו אנשים טובים! זה נשמע פשוט, אבל בעיניי זו הפסגה. שיכבדו הורים, שיראו את האדם שעומד מולם, שיעזרו למי שזקוק לכתף, יראי שמים , אנשי אמת , שיאהבו את הארץ ואת העם שלהם, ושיישאפו תמיד להתקדם. ציונים הם חשובים, אבל החיים עצמם לא נותנים לנו תעודה על חסד, על חברות, על נתינה או על הדרך שבה התייחסנו לאדם חלש מאיתנו. דווקא שם נבחן החינוך האמיתי."

ומה לגבי הגיל הרך? לפעמים נדמה שדווקא שם נזרעים הזרעים הראשונים.

ת: "לא לפעמים – שם באמת מתחיל הכול! ילד קטן אולי לא יזכור כל פעילות ספציפית שעשינו איתו, אבל הוא יזכור היטב בלב אם ראו אותו, אם אהבו אותו ואם נתנו לו תחושת ביטחון. בגיל הזה אנחנו זורעים את הזרעים. מילה טובה, ברכה, שיר יהודי, אהבת הזולת, כבוד לחבר – הדברים הקטנים האלה נחרתים בנפש והופכים לחלק מהאישיות. 'חנוך לנער על פי דרכו' מתחיל הרבה לפני שהנער גדל. וברולך הששם השנה התרחבנו גם בגני"מדעים ויהדות " עם פתיחת גן חדש בשכונת הפארק שממשיך את חודשי השנה שלנו והפעם גן "כסלו"

• "כשעובדים יחד – יש רק מנצח אחד: הילדים"

אי אפשר לדבר על החינוך בחדרה בלי להתייחס לשותפות עם העירייה. איך אתה מסכם את מערכת היחסים הזו?

"אני אומר זאת בהכרת הטוב גדולה: יש לנו שותפים אמיתיים בעיריית חדרה. ראש העיר, ניר בן חיים, רואה בחינוך משימה מרכזית ומשקיע בו מחשבה עמוקה, משאבים ותשומת לב. אנחנו מרגישים שיש אוזן קשבת ורצון אמיתי לקדם את ילדי העיר. לאורך כל הדרך אנחנו זוכים לשיתוף פעולה מצוין עם סגני ראש העיר, עם מנכ"לית העירייה – אשת ביצוע בליגה בינלאומית, עם חברי מועצת העיר, הנהלת העירייה ואנשי המקצוע. אני רוצה לציין במיוחד את מנהלת אגף החינוך החדשה , אסנת חכמון. בזמן קצר נוצר בינינו שיח מקצועי, פתוח ומכבד. היא הגיעה אלינו, פגשה את הצוותים, ביקרה בבית הספר ובגנים, ראתה מקרוב את העשייה ובאה מתוך רצון אמיתי להקשיב, ללמוד ולפעול יחד. מערכת חינוך אינה יכולה להצליח כשכל אחד עובד באי מבודד; היא מצליחה כשיש שותפות אמת בין הרשות, הנהלות בתי הספר, הצוותים, ההורים והקהילה. כשעובדים יחד – יש מטרה אחת ויחידה: לתת לילדי חדרה את החינוך הטוב ביותר שאפשר."

• ממבנה היסטורי לבית כנסת בשכונות

כרב בית הכנסת הגדול בחדרה – מוסד היסטורי מפואר – מה התחושה לעמוד בראשו?

"זכות גדולה ויראת כבוד אדירה. בית הכנסת הגדול הוא לא רק מבנה של אבן – הקירות הללו ראו דורות של יהודים, תפילות, שמחות, דמעות ותקוות. כשאתה עומד במקום כזה אתה מבין שאתה רק חוליה בשרשרת. האחריות שלנו היא לשמור על הגחלת ולהעביר אותה הלאה. במיוחד בימים הנוראים, כשבית הכנסת מתמלא מקצה לקצה, אתה מרגיש את העומק של הפסוק 'כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'.

האמירה שלנו השנה היא שלכולם יש מקום! אנחנו מחכים לתושבי העיר שיגיעו – אפילו רק לחמש דקות – לשמוע קול שופר, להיות נוכחים בהוצאת ספר תורה ולספוג משהו מאווירת הקודש. בימים אלו אנחנו עמלים יחד עם ידידי יו"ר הנהלת בית הכנסת, רוני רימר, וחברי יו"ר מוזיאון החאן וחבר המועצה, רון שגן, לממש תמיכה עירונית לשיפוץ ראשוני והיסטורי של בית הכנסת, להתחלת הרחבת המבנה ושיפור השירותים לרווחת המתפללים. פרויקט אדיר ומשמח מאוד!"

אתה משמש גם כרב השכונות המזרחיות (הפארק, דניה, שדות). מה מתקדם עם בניית בית הכנסת שם?

"גם כאן יש בשורה אדירה! אני מקווה שבשעה שבה הראיון הזה נקרא – היסודות בשטח כבר נוצקים. חתמנו עם קבלן להתחלת העבודות. כאן חובה לעלות על נס את רב הקהילה, ידידי היקר והגאון הנמרץ רבי יעקב ישראל שובע, שעושה לילות כימים כפשוטו ומוסר נפש להתחלת הבנייה בפרט ולכל צורכי הקהילה בכלל. המקום הקיים כבר ממש צר מלהכיל. בשבת האחרונה, כמנהגי בליל שבת, התפללתי במקום עם מאות מתפללים. כואב הלב שלמרות שהבאנו עוד ועוד כיסאות, חלק מהציבור נאלץ לעמוד בחוץ כדי לשמוע את הדרשה. כעת, לאחר עיכוב מייגע של כמעט 10 שנים, אנחנו אנשי בשורה – ובית הכנסת החדש מתחיל להיבנות במזל טוב."

• פוליטיקה, חופות וחסד מאחורי הקלעים

בעבר היית דמות מרכזית בזירה הפוליטית בחדרה – חבר מועצת העיר ויו״ר המועצה. אתה לא מתגעגע לפוליטיקה?

"אני משתדל לא להסתכל על החיים דרך משקפיים של תפקידים. תפקיד הוא רק כלי – הוא אף פעם לא המטרה. הייתה לי זכות נפלאה לשרת את הציבור מזירת מועצת העיר, כיום אני בוחר להשפיע במרחבים חיוניים לא פחות – בחינוך, בקהילה, בבית הכנסת, בעשיית חסד ובחיבור בין אנשים. אפשר לפעול למען הכלל בעוצמה אדירה גם בלי לשבת בבניין העירייה; לפעמים, דווקא כשאתה משוחרר משיקולים פוליטיים, קל יותר לאחד כוחות ולעשות דברים גדולים בשקט. השאלה היא לא איפה אתה יושב – אלא מה אתה עושה מהמקום שבו אתה נמצא.

ובאותה נשימה, אי אפשר שלא לברך על כך שהעיר חדרה זכתה בנבחר ציבור נדיר משכמו ומעלה – ר' לירון עמר, חבר מועצת העיר ומחזיק תיק השירות לתושב, שממלא את מקומי בעשייה הציבורית בצורה מעוררת השראה. לירון הוא איש חי רב פעלים , אהוב על כולו, נשמה יתרה שנושמת עשייה 24/7 ומקדשת את השירות למען כל תושב ותושב. מדובר בדמות מופת של אחדות, מסירות וחסד, ואני גאה לראות את העבודה המופלאה שהוא עושה למען העיר."

אתה מחתן אלפי זוגות מכל הקשת הישראלית. עדיין מתרגשים בכל חופה מחדש?

"תמיד! אם מגיעים לחופה ולא מתרגשים – משהו בלב כבה. בכל חופה אני מזכיר לעצמי שבעבור הזוג שעומד מולי זו לא 'עוד חופה'. זה הרגע שלהם, עולם חדש שנבנה מול העיניים. החופות לימדו אותי לימוד עמוק על עם ישראל: אתה פוגש דתיים, חילונים, מסורתיים, מכל הארץ ומכל גווני הקשת. ברגע שבו נשברת הכוס וכולם צועקים 'מזל טוב' – כל המחיצות וההגדרות פשוט נעלמות. בסוף, כולנו רוצים בדיוק את אותו הדבר: בית שיש בו אהבה, שלום, בריאות ושמחה."

נוצר גם קשר מיוחד בינך לבין המרכז הרפואי "הלל יפה", בין היתר דרך הקשר עם חן חני קורקוס (יו״ר ועד עובדי מנהל ומשק ומקצועות הבריאות). מה מחבר אותך לשם?

"הלל יפה הוא הרבה מעבר לבית חולים – זה מקום של הצלת חיים ונתינה אינסופית בכל שנייה ביממה. דרך החברות הקרובה עם חני קורקוס זכיתי להכיר מקרוב את האנשים הנפלאים שנמצאים מאחורי המערכת הזו – העובדים והעובדות מכל המגזרים. חני פתח בפניי דלת לעולם הזה, ומאז נוצר קשר חם של חברות ועשייה. אני מאמין גדול בזה שלא כל עזרה צריכה להצטלם, ולא כל מעשה טוב חייב להתפרסם. יש דברים שטוב שייעשו בצנעה. כשאפשר לפתוח דלת, לחבר בין אנשים, או לתת כתף – עושים את זה. אני רואה בחני ובוועד שותפים לעשיית טוב, ובעובדי הלל יפה – אנשים שעושים עבודת קודש. זו זכות עבורי לסייע."

• "אם בית הכנסת לא מגיע אליך – הוא יגיע לטלפון"

אי אפשר להתעלם מזה: הרב נורדמן הפך לאחרונה ל״אושיית סושיאל״. סרטונים, אינסטגרם, תוכן קצר… הרב גילה את הרילס?

(מחייך) "כנראה שגם הרבנים צריכים להתקדם… אבל ברצינות: העולם השתנה. פעם אדם היה מגיע לשיעור בבית הכנסת; היום, לפעמים בית הכנסת צריך להגיע אליו – ישירות לטלפון. אם סרטון של דקה אחת יכול לגרום לאדם באמצע הריצה של החיים לעצור, לחשוב, לחייך, לעשות מעשה טוב או להתחבר לשורשים שלו – למה לא? הטכנולוגיה היא כלי ניטרלי, השאלה היא מה אנחנו יוצקים לתוכה. אם אפשר להשתמש בסושיאל כדי להפיץ אור, יהדות, אהבת ישראל ומסר חיובי – מובן שחובה עלינו להיות שם."

אנחנו בעיצום של ימי הסליחות. מהו חשבון הנפש שאתה מציע לכל אחד מאיתנו לעשות השנה?

"להתחיל דווקא מהדברים הקטנים והיומיומיים. איך דיברנו לאדם שעל ידנו? האם קיימנו מה שהבטחנו? האם ביקשנו סליחה כשפגענו, והאם ידענו לסלוח בחזרה? אנחנו מחפשים לפעמים תיקונים קוסמיים גדולים, אבל החיים בנויים ממילים ומעשים קטנים.

חז"ל אמרו: 'מוות וחיים ביד לשון'. למילה יש כוח להרים אדם עד השמים, ולמילה יש כוח להפיל אותו לתהום. לפני שאנחנו מבקשים מהקב״ה שיכתוב אותנו בספר חיים טובים, כדאי שכל אחד ישאל את עצמו: איזה מילים הוא כתב השנה בלבם של אחרים?"

המילה ״אחדות״ נשחקת, והחברה עדיין מרגישה שסועה. אתה באמת מאמין שאפשר לחבר מחדש?

"לא רק מאמין – אני יודע שאפשר, כי אני רואה את זה במו עיניי בכל יום! אני רואה ילדים ממשפחות שונות לומדים יחד, אנשים מכל המגזרים רוקדים יחד בחופה, צוותים בבית חולים שנלחמים כתף אל כתף על חיי אדם, וחיילים שמגיעים מכל חלקי החברה ומגינים יחד על הבית. המחלוקת עושה הרבה רעש; האחדות, לעומת זאת, עובדת בשקט. אנחנו לא חייבים להיות זהים כדי להיות אחים. שבטי ישראל תמיד היו שונים זה מזה, ובכל זאת היו עם אחד. המשימה שלנו היא ללמוד לחיות עם המחלוקת מבלי להפוך את האדם שחושב אחרת לאויב. יש לנו מדינה אחת, עם אחד ועתיד אחד – אין לנו את הפריבילגיה לוותר זה על זה.

• הברכה לקראת תשפ״ז

ולסיום, כבוד הרב – מה אתה מאחל לעם ישראל לקראת השנה החדשה?

"ראשית, אני מתפלל לשנה של שלום, ביטחון, רפואה שלמה, ושיעבור עלינו פרק הבחירות בשלום, מתוך כבוד הדדי ואחדות. מייחל שכל חיילי צה״ל ומשרתי המילואים ישובו לבתיהם לשלום. לציבור היקר שלנו – תלמידי והורי 'מדעים ויהדות' ותיכון יש״י, צוותי החינוך, תושבי חדרה, הנהלת העירייה, עובדי המרכז הרפואי 'הלל יפה' וכוחות הביטחון – אני מאחל שנה של הצלחה, בריאות, עשייה מבורכת ושכנות טובה. שנזכור תמיד את הכוח שלנו כשאנחנו יחד, נרבה בחסד ובאהבת חינם, ונדע לדבר זה עם זה ולא זה על זה. שנה טובה ומבורכת!"