דבר אל בני ישראל – ויסעו! / הרב בן ציון נורדמן

השבוע, כשעמדתי על הבמה בערב ההוקרה של מתנדבי 'איחוד הצלה' בחדרה, הרגשתי רעד בלב.

אני מלווה את הסניף מיומו הראשון. זוכר את ימי בראשית – הינו מעטים עם ציוד דל וחלוציות שבוערת בעיניים. לראות השבוע אולם מלא במאות מתנדבים, מתנדבות ובני משפחותיהם, לצד חנוכת טרקטורון חילוץ חדש – זה להבין שחלומות נוסעים מהר, במיוחד כשהם נוסעים להצלת חיים.

בפרשת השבוע, מול ים סוף, מגיעה הפקודה האלוקית "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ ! " המסר ברור: לא מחכים לנס, לא מתמהמהים מול הפחד – פשוט נוסעים קדימה, והים ייבקע מעצמו.

• זהו הDNA של המתנדבים:

"גם כשהדרך חסומה, כשיש צוקים, חולות או ערפל – לא עוצרים. נוסעים!"

הדוברים עמדו על סודו המיוחד של סניף חדרה: האחדות. מגוון אנושי מופלא של מתנדבים ומתנדבות מכל המגזרים, שפועלים בשטח כגוף אחד. ידידי, ח"כ ר' יוני משריקי, יו"ר ועדת הבריאות, הזכיר את דברי חז"ל על קריעת ים סוף: "אנשים, נשים וטף, כולם אמרו שירה". אחדות נדירה שבה כולם מכוונים לאותה שירה ספונטנית שמתפרצת מהנשמה.

"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" – משה פתח בשירה, וכל העם המשיך אחריו כאיש אחד. אך אם כולם שרו ברוח הקודש, למה היה צורך במשה  שייתן את הטון?

תורת החסידות מלמדת שיש שתי רמות של "ביחד": יש "כאיש אחד"  אחדות של גוף, שבו איברים שונים משלימים זה את זה במשימותיהם ויש "בלב אחד" אחדות עמוקה בנקודה הפנימית שבה כולנו פשוט זהים.

מול הים הסוער, בני ישראל היו זקוקים למשה רבנו כ"מנצח" על התזמורת. הוא נתן את הטון המאחד שאיפשר לכל הקולות והגוונים להפוך להרמוניה אחת של לב אחד. עם  האחדות הזו נפגשנו השבוע בחדרה.

זו לא רק שירת המתנדב – זו שירה של משפחה שלמה. כי אם המתנדב הוא זה שקופץ ראשון למים, הרי שבני ובנות הזוג הם אלו שמאפשרים לים להיבקע, הם השותפים השקטים שמוותרים על שנת לילה או ארוחת שבת, ומעניקים את הגב שבלעדיו המשימה לא תתקיים.

כשידידי, אמן הרגש שולי רנד, עלה לבמה – הרגשנו איך שירה הופכת לתפילה. חז"ל מבארים  ש "אָז יָשִׁיר " בפתח "שירת הים" רומזת לעתיד לבוא,  השירה הזו אינה רק זיכרון מהעבר, היא גשר שמחבר עבר, הווה ועתיד.

זהו בדיוק סיפורם של המתנדבים , הם יונקים מהעבר את מסורת החסד היהודית, פועלים בהווה ללא לאות להצלת חיים, ומביאים לעולם טעימה מהעתיד עולם שבו ' וּמָחָה ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים'"

אי אפשר לחתום את השבוע בלי להתייחס לרגעים שבהם עצר עם ישראל כולו את נשימתו, עם הבשורה על הבאתו לקבר ישראל של לוחם היס"מ רן גווילי הי"ד.

בפרשה שלנו נאמר "'וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ"  משה רבנו מלמד אותנו שבתוך סערת היציאה לחירות, החובה המוסרית והלאומית כלפי אלו שמסרו נפשם היא מעל הכל. השבוע, הדריכות המשותפת להשבתו של רן הביתה איחדה את כולנו כאיש אחד.

הרגעים הללו מזכירים לנו את האמונה בנצחיות הנפש ובברית העמוקה שבין העבר המפואר שלנו לעתיד שאנו בונים כאן יחד.

את האחדות שנחשפת ברגעי השיא, עלינו לתרגם גם לחיי היומיום ולזכור שבפנים, בנקודת הלב היהודית, כולנו פשוט זהים – בתפילה שנזכה לצמיחה ולבלוב של ט"ו בשבט, ושנזכה לראות בפריחתה המשותפת של האומה כולה.

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (שַׁבַּת שִׁירָה)
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 16:53 – צֵאת הַשַּׁבָּת 17:51
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל ✡️
• טוּ בִּשְׁבָט שָׂמֵחַ 🪴🌲🌿🍀
• יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  הרב בן ציון נורדמן