"יחד באהבה – יחד בפרידה: שמחה ויחזקאל שמש, סיפור חיים אחד"

שניים שהיו לב אחד. סיפורם של שמחה ויחזקאל – שעלו לבדם ארצה, בנו חיים שלמים של נתינה, אהבה ושכנות טובה, וחיו יחד עד יומם האחרון – שאותו חלקו גם בלכתם. שכונת גבעת אולגה כואבת את לכתם של הזוג היפה שידע להפוך כל יום לחג של לב פתוח, אוכל חם ואהבת חינם.

זה הגשם הטוב הזה שמחזיר אותי לימי ילדותי, אני מביט על טיפות המים הטובות המכות על גגות הבתים, ריח האדמה המגרגרת בהנאה מהגשם הנפלא מעורבב עם חלומות של פעם הופכות יום שישי בנאלי לכמעט מושלם

ורק אחר כך חזרתי אל תחילת השבוע הנורא, שיטוט סתמי ברשתות המשמימות ואני נתקל במודעה שגרמה לי להחסיר פעימה מודעת אבל איומה המבשרת על מותם המשותף והבלתי אפשרי של שמחה ויחזקאל שמש, ואני חוזר שוב ושוב על אותה ידיעה פסיכית ומרגיש איך החיים זולגים ממני אל תוך האין כלום

וכך אני רואה עצמי ילד קטן, מביט על יחזקאל ומצביע עליו לאבי המחזיק בידי ושואל, "אבא זה הרקולס" ? כבר כתבתי פעם שיש דברים שילד לא שוכח, אכן יחזקאל היה הגבר הכי חזק בשכונה, מרשים בצורה חריגה, אבל עוד נחזור ליחזקאל האיש.

יחזקאל ושמחה, שני ילדים שעשו עליה בעודם ילדים. יחזקאל – מעירק, ושמחה ממרוקו – מגיעים למעברת " אגרובנק" עוברים כמו כולם את הימים המורכבים במעברה הקשה

שנים מעטות אחרי מכיר יחזקאל נערה מקומית נאה ומתארס, מה שקרה אחר כך נרשם בספר האהבה האולגאית, בלי בכלל שהתכוון לכך רואה יחזקאל את שמחה וחץ האהבה מלפלח את ליבו

המעריץ, יחזקאל מבטל את האירוסין ומתחיל במסע חיזור מרשים שמסתיים בחתונה שנמשכת שישים וקצת שנים של אהבה אחרת – רק תשאלו את אלה שהכירו את השניים, והם יגידו לכם שהזוג יחזקאל ושמחה היו הדבר הכי יפה בשכונה

כמה אושר הביאו השניים לעולם בכלל ולשכונה בפרט – זוג מלא שמחת חיים אמיתית נטולת כל רוע מסוים. מספיק היה לראות את יחזקאל יושב עם המשפחה בחוף הים, עושה על האש, ריח הבשר היה מטריף את הסובבים

והוא יחזקאל בטבעיות מרגיזה היה מזמין את הסובבים הרבים לבוא ולהתכבד מהבשר הטרי מה שגרם בסופו של יום להשאיר את המשפחה רעבה ולהגיע הביתה ולהכין ביצת עין או כל דבר אחר הסיפור הנפלא הזה מסביר הכי שאפשר על הזוג הטוב הזה שראה בנתינה משהו הכי טבעי ונכון

ואני ככה חושב על הזוג היפה הזה שהלך ביחד שנים כה רבות, עבר ימים לא פשוטים, אף פעם לא בכו על אכלו לי ושתו לי. יחזקאל עבד כנהג משאית טריילר, כבר באור ראשון יכלו השכנים לשמוע את רעם המשאית הנוסעת אל רחבי הארץ

יחזקאל היה אוהד נלהב של הפועל גבעת אולגה שלנו. מי מאיתנו לא זוכר את המשאית הגולשת את המגרש וחונה ממש ליד. אוהדים רבים שלא יכלו לקנות כרטיס היו מטפסים על הטריילר הענק וצופים במשחק ועל הדרך גם זוכים לאכול צלחת אוכל מהסיר שהביא איתו יחזקאל

יש אנשים שעצם קיומם הביא אושר לעולם, כך היו שמחה ויחזקאל שמש, זה הבית הפתוח שלהם ברחוב חי טייב שהיה מלא תמיד באנשים שהבינו שכדאי לעבור שם בבית ההוא ולקבל מנה אחת של אושר שתחזיק אותו לכמה ימים נוספים. צחוק ילדים ורעם צחוקו המדבק של יחזקאל הפכה את הבית להיות נווה אושר למשפחה טובה אחת

ועכשיו שמחה היפה ויחזקאל השרמנטי הלכו לעולם שכולו טוב, ככה אומרים הרבנים. ואני כל כך כועס, מנסה להבין את השיקולים של היושב במרומים, מישהו אמר לי שיש משהו הירואי וכל כך רומנטי בלכתם ביחד אבל אני מלא עצבות ומסרב להבין את מותם המיותר כל כך

יחזקאל הטוב ושמחה היפה היו חלק אינטגרלי מהוויית השכונה, בשר מבשרה של ההיסטוריה של גבעת אולגה, לי רק ברור דבר אחד, השכונה תהיה פחות ופחות שמחה בלי הזוג המלכותי שלנו, ורק אחרי שעזבתי את ביתם הטוב ראיתי ממש מעל גג ביתם את שמחה ויחזקאל אוחזים יד ביד וביחד עולים מעלה מעלה הכי קרוב לכיסא הכבוד, יהי זכרם ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"

יחזקאל ושמחה שמש היו הוריהם של חברי היקר, אלי שמש – איש בעל לב זהב, שירש מהוריו את רוח הנתינה, השמחה והצניעות! אלי הוא דמות מוכרת ואהובה בשכונת גבעת אולגה, שתמיד מקרין אנרגיה טובה, חיוך, ונכונות אמיתית לעזור – בדיוק כמו שגדל וספג בבית ההורים.

יחזקאל, שכאמור היה אוהד מושבע של הפועל גבעת אולגה, הדביק את אלי באהבתו למועדון כבר מילדות – ואלי המשיך בדרכו כשמגיל צעיר הצטרף לקבוצות הילדים של המועדון, ובמרוצת השנים הפך לכדורגלן מצטיין בקבוצה, עם קריירה מכובדת, שהביאה כבוד וגאווה גדולה להורים, למשפחה, ולשכונה כולה.

משפחת שמש – משפחה שורשית אולגאית ממעמקי נשמתה – משפחה נדירה של לב פתוח, נתינה אינסופית ואהבת אדם טהורה. אין כמעט תושב בשכונה שלא אוהב, מכיר ומכבד אותם.

משתתף בצער המשפחה. יהי זכרם של יחזקאל ושמחה שמש ברוך. חיבוק גדול ואוהב לכולם.

• חני ( חן ) קורקוס