שני רבנים ושיעור לחיים / הרב בן ציון נורדמן

זכה יתרו, חותן משה, ופרשה בתורה נקראת על שמו. מדוע?

יתרו הביא אתו בשורה ניהולית ורוחנית כאחד : שיטת העבודה בצוות. יתרו לא רק הקשיב והתבונן מהצד, הוא זיהה סיטואציה שבה המנהיג פועל לבדו, והציע מודל של האצלת סמכויות, בניית שדרת ניהול ושיתוף פעולה מתוך כבוד הדדי. עם "הייעוץ הארגוני" הזה הסכים בורא עולם בכבודו ובעצמו.

יתרו היה האיש הנכון ,בזמן הנכון ובמקום הנכון, והוא מזכיר לנו ש"הרבה שלוחים למקום", וכי לעיתים אנו יוצאים לשליחות פשוטה מבלי לדעת שהיא חלק מתוכנית גדולה בהרבה.

אשתף בסיפור שהיה. לפני כחודש, בערב חורפי וסוער במיוחד, בחוץ רוחות עזות וגשם זלעפות שלא פסק. בפנים, בביתי החם, נהניתי מערב נדיר ופנוי מאירועים, עם מרק חם ונכדיי סביבי – רגע של שלווה עם המשפחה בתוך המרוץ.

פתאום צלצל הטלפון. על הקו עמית, מנהל האירועים באולם "יארה" בחדרה. קולו נשמע לחוץ, כמעט על סף ייאוש: "הרב בנצי, אתה חייב לעזור. הרב שהיה אמור לערוך את החופה נקלע לאונס של ממש. השעה כבר כמעט תשע בערב, המשפחות בלחץ אטומי, הקהל ממתין ובאופק אין אף רב שיכול להגיע בסערה הזו" הבנתי שזו קריאה לעזרה שאי אפשר להשיב לה בשלילה. יצאתי עם עטוף כולי אל תוך הסערה.

כשהגעתי לאולם, מצאתי פקעת של עצבים. התחלתי בכתיבת הכתובה בזריזות כדי להרגיע את הרוחות, רגע לפני שסיימנו, נכנס בסערה ידידי היקר, הרב חן סידה, רבה של עמק חפר. הבטנו זה בזה בתמיהה מוחלטת. התברר שהרב המקורי, מתוך אחריות, דאג למחליף – והרב סידה המתין בחוץ לרגע שיקראו לו.

המבוכה הייתה גדולה. שנינו עומדים, מוכנים למשימה. הצעתי לפנות את מקומי, אך הרב סידה באצילותו סירב בטענה שאני כבר התחלתי במצווה. לאחר "ויכוח" קצר של כבוד הדדי, הצעתי פשרה: "נעלה שנינו ונערוך את החופה יחד בשיתוף פעולה"

וכך היה. עלינו אל החופה ,חילקנו בינינו את הברכות, החופה נערכה בשמחה כפולה ומכופלת. בדרך הביתה, כשאני ספוג במים, תהיתי לעצמי "ריבונו של עולם, למה הייתי צריך לצאת מהבית בשביל "כפל רבנים?" .

עם הרב סידה רגע לפני החופה המשותפת

התשובה הגיעה השבוע. קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה. "שלום הרב", אמרה יובל מעבר לקו. "רציתי להודות לך – בזכותך יש לנו שלום בית ושלווה במשפחה".

יובל סיפרה שהתארסה לפני חצי שנה, אך עננה העיבה על ההכנות לחתונה: אביה התעקש שרב המושב שלהם מהגליל יערוך את חופתם , בעוד לחתן היה חשוב שיהיה זה רב הקהילה שלו מנתניה "דחינו את ההחלטה מרוב פחד מפיצוץ" שיתפה.

"ואז הוזמנו לחתונה ב'יארה'. עמדנו שם וראינו אתכם – שני רבנים עולים יחד לחופה בהרמוניה ובכבוד. באותו רגע הבנו שזה הפתרון. פנינו לשני הרבנים והם הסכימו בשמחה להגיע יחדיו, השבוע התחתנו כששניהם עומדים תחת החופה, מכבדים ומכובדים"

באותו רגע הכל התחבר. הקב"ה הוציא אותי מהבית בערב גשום ויצר "טעות" של שני רבנים, רק כדי שזוג אחד בקהל יראה שאפשר גם אחרת. תיאום, עבודת צוות ושיתוף פעולה – הם הפתרון לכל מחלוקת.

לאור הפרשה ובדרכו של יתרו, שלימד על כוחו של שיתוף הפעולה, אני לוקח על עצמי לבדוק איפה עוד אפשר להושיט יד, לחלוק כבוד ולעבוד בצוות. כמה טוב זה יכול לעשות לעולם שלנו!

זוכרים את הסיסמה שלנו? יחד שבטי ישראל!