יוסף פלינק – השוער האגדי של גבעת אולגה שנשאר נאמן לשכונה לעולם

לא יודע, אולי אלה הימים האפלים הללו, אולי זה בכלל הגיל, אני מוצא עצמי ביום שישי הטוב הזה עושה דרכי אל יער חדרה, מנסה למצוא קצת שלווה במקום שהיה לנו למגרש המשחקים של ילדותנו, עובר בין ערימות הבטון שהחליפו את עצי הפרי, וככה עומד לו בקלונו מגרש הכדורגל של ילדותנו, מבויש מלא בערמות זבל "פרי יצירתם של אנשי העירייה והיריבה העירונית המתועבת והרעילה!

ואני מביט על המגרש הטוב הזה, משפיל מבט כאילו לא רוצה לתפוס אותו בהשפלתו, וככה שאני עוצם עיני רק לרגע אני יכול לראות את המוני האוהדים העושים דרכם מהשכונה אל המגרש האהוב, שומע את שאגות השמחה הייחודיים כל כך, באופן כמעט טבעי אני חוזר אל. אחת הדמויות הכי מיוחדות ונערצות ששחקו בקבוצת ילדותנו, "יוסי פלינק", השוער האגדי של הפועל גבעת אולגה שלנו!

ועכשיו תחשבו על ילד אחד קטן שעלה לארץ והוא רק בן שלוש, עובר את כל קשיי הקליטה הלא פשוטים, מעברת אגרובנק וכל השאר. הוריו ומשפחתו תוקעים יתד בשכונת העולים החדשה גבעת אולגה, והשאר היסטוריה, הילד הקטן פוקח עיניו ומתאהב! האנשים החמים, הילדים שמסביב והים הכחול במערב כולם אלה הופכים להיות לו למשפחה אחת!

והילד פלינק הופך במהרה לנער יפה, על ראשו בלורית  בסגנון "ג'יימס דין", נער גבוה שמתגלה כשוער מחונן במיוחד, מתחיל דרכו בקבוצת שמשון" המקומית, בגיל אחת עשרה חוזר לשכונה, שם בתוך המגרש המקומי הילד היפה והמוכשר הזה מוצא את ביתו האמיתי, וכבר בגיל שש עשרה הוא פלינק עושה את הפרמיירה שלו כשוער ראשון בקבוצת הבוגרים ומאז ועד פרישתו הוא תופס את מקומו כשוער הראשון של הקבוצה המקומית.

תראו חברים, להיות שוער ראשון בגיל שש עשרה בליגה קשוחה כל כך מחייב אותך להיות הכי מיוחד שאפשר, אכן לא לחינם פלינק נחשב עד היום כשוער הכי אהוב ומיוחד בשכונה, אנחנו כל כך הערצנו את פלינק! הגמישות הווירטאוזית שלו, אומץ ליבו הבלתי נתפס! זה שהיה קופץ ממש לתוך התופת של רגלי היריב שהוא ממש מסתכן בפציעה חמורה במיוחד, בעל משחק גובה מצוין ושליטה אבסולוטית ברחבת ה 16 שלו!

אבל פלינק היה כל כולו הפועל גבעת אולגה, גם שקבוצת הפועל חדרה רצתה להוסיף אותו לסגל שלהם הודיע פלינק שהוא מסרב  לעבור לקבוצה הבכירה, ולמרות שידע היה יכול היה לשדרג את מצבו הכלכלי והמקצועי אבל אהבתו הבלתי מסויגת לקבוצת נעוריו גברה על האופק המקצועי והכללי החשוב! ולא לחינם היה פלינק השחקן האהוב ביותר בשכונה! אולגאי אמיתי בכל רמ"ח אבריו!

ואני ככה עדין רואה את פלינק הנערץ, כל כך נגיש אלינו הילדים, לעולם לא גער בנו על הנודניקיות הבלתי נדלית שלנו, תמיד הקשיב לכל ילד או מבוגר, שוחח איתו ארוכות בסבלנות כאילו רק הוא היה קיים! פלינק" הוא בעיניי האולגאי האולטימטיבי, וגם שעבר לגור בחדרה נותר ליבו בשכונה וגם חבריו הקרובים ביותר הם אותם אלה שעוד אז גדלו איתו בסמטאות השכונה הקטנה.

יש משהו כל כך מחמיר לב לראות את האיש הגדול והיפה הזה כל כך מאוהב בשכונה הקטנה של ילדותו! זה הילד הזה שעלה בגיל שלוש לארץ הופך לצבר מוחלט, מלא נתינה בלתי מתפשרת למי שרק פנה אליו, ועכשיו לחשוב שהאיש הגדול הזה הלך לעולם אחר! מן הודעה רעה כזו שתופסת אותך כל כך לא מוכן

אני וחבריי היינו כל כך בטוחים שהסופר מן הזה פלינק" לעולם לא ימות, ועכשיו שאנו מתמודדים עם אבל ארצי נורא כזה אנו מוסיפים לכאבנו אבל נוסף בלתי נתפס של אליל נעורינו "פלינק יוסי" השוער האהוב והנערץ של ימי ילדותנו, אני כל כך בטוח שהוא פלינק יושב הכי סמוך לכיסא הכבוד, שם מלטפים את שערו היפה מלאכי שרת, מספרים לו באריכות על ימי אולגה הקסומים, והוא פלינק יוסי מחייך חיוך מסוים, מזיל דמעה אחת חמה ונרדם!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"