״הקסם של ששון – המקום שאיננו, והמוזיקה שעוד נשארה״
אני חושב שהייתי בגיל חמש או שש, אני באמת לא כל כך זוכר. דודתי מרגו והחבר שלה אז, ואחר כך בעלה האהוב במשך עשרות שנים, מבקשים מאמי לקחת אותי לטיול ערב לחוף הים. וככה אנחנו, דודתי, החבר שלה ואני, עושים את דרכנו ביחד. ואני כתבתי לא מעט את המשפט שאומר: "יש דברים שילד לא שוכח".
וכלפו עושה את מה שכמעט כל גבר עושה – מנסה לנשק את אהובתו. והיא, דודתי האהובה, אומרת לו: "די, כלפו, הילד, הילד". ואחר כך הגענו לחוף הים, אל מועדון הריקודים שהזכיר לי תמיד את מועדוני הריקודים שראיתי בסרטים בקולנוע גל. מין מועדון קסום, מלא אהבת נעורים.
כן, זה המקום הזה שבמשך שנים עמד כבית קפה לא ברור. השנים חולפות והמקום הנהדר הזה נעזב וננטש, והוא עומד בקלונו במשך עשרות שנים. המבנה המיתולוגי הזה הופך לבית לאנשי שוליים, נרקומנים וכל מיני אנשים הזויים אחרים.
ששון שטיבי, שהמקום המופלא הזה תמיד ריתק אותו, מחליט לעשות מעשה. ששון מתחיל לשפץ את המקום ומחזיר אותו אט-אט לימיו הגדולים. רבים מהתושבים בשכונה ובסביבה כולה מגלים את המקום החדש-ישן והופכים אותו למקום הבילוי המרכזי שלהם.
מוזיקה טובה ואוכל טוב מאפיינים את בית הקפה הטוב הזה. ששון שטיבי, בכוח אישיותו הנהדרת, מצליח לקבץ סביבו קבוצה גדולה של לקוחות ומעריצים שרואים במקום הקסום הזה את מקום הבילוי המיוחד שלהם. תחשבו על בית קפה מצויר בקשתות ייחודיות, בסגנון שכמעט לא נראה כמוהו אז. ממולך הים הכי יפה בעולם כולו, רוח קרירה מכה על פניך ואתה שותה בירה קרה, כשברקע מוזיקה נהדרת שששון דואג שתמיד, תמיד תתנגן בווליום מתאים.
בעיניי, ששון שטיבי הוא יזם, פורץ דרך שעשה מעשה בלתי רגיל לטובת תושבי השכונה. לצערי, הרשויות לא חשבו כמונו, התושבים, והן מחליטות להילחם בששון בכל הכוח ולסלק אותו מהמקום שבעצם לא היה קיים בלעדיו! ואני ככה חשבתי על הקיבוצים והמושבים השמנים מסביב, שהקימו מרכזי קניות מפלצתיים באדמה חקלאית ללא כל האישורים המתאימים, רק כי ידעו שממש בדרך ידאגו החברים המתאימים לסדר את האישורים הנחוצים.
אבל לששון לא היו אנשים כאלה שמשכו בחוטים הנכונים למעלה, והוא מסולק מאדמתו לאחר יותר משלושים שנה של טיפוח המקום שהפך להיות הכי מזוהה עם שמו שלו. מה שבעצם נתן בהמשך לגיטימציה להרס הקיוסקים המיתולוגיים שלנו.
ששון שטיבי עוזב את חלקת האלוהים הקטנה שלו, ואנחנו כולנו מביטים בדחפורים הנוראים שהגיעו, ובאכזריות אין-סוף הם עולים על המתחם הקסום והופכים אותו לעיי חורבות. מין החלטה סתמית כזו שנעשתה בלי שום מחשבה נוספת, שהרי שנים רבות אחרי לא השכילו פרנסי העיר לעשות שום כלום במקום, מה שמסביר שההרס היה סתם למען ההרס המיותר ההוא.
ורק לעיתים אני חולף על יד המקום שהכרתי מפעם, מניח את ראשי לאחור, ואני יכול להישבע לכם שאני יכול לשמוע את המוזיקה הזו מתנגנת לי בראש, מחזירה אותי לקולות הצחוק והאושר הרב כל כך שהמקום שהקים ששון שטיבי גרם לכל כך הרבה אנשים. מאושרים, מאושרים!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"
ששון שטיבי הוא בעיניי אחד מאותם אנשים שהפכו מקום פשוט לחלק מהזיכרון של גבעת אולגה. בזכות היוזמה, האהבה לים והחיבור המיוחד שלו לאנשים, הוא החזיר לחיים מקום שננטש והפך אותו במשך שנים לבית של מוזיקה, מפגשים, חברים והרבה רגעים יפים.
ששון היה יזם אולגאי אמיתי, איש עם חזון שהקדים את זמנו, ובעיקר אדם שידע ליצור סביבו אווירה שאנשים רצו להיות חלק ממנה. גם שנים אחרי שהמקום כבר איננו, הקסם של ששון נשאר בזיכרון של השכונה ושל כל מי שזכה לבלות שם. בריאות ואריכות ימים, ששון היקר.
- חני (חן קורקוס)
