הבלדה על שלמה צ'יק צ'ק
כן, אני מודה, אני אוהב את השכונה שלי, גבעת אולגה – ולא, אני לא חי בעבר ולא נעליים. אני אוהב את האנשים, את הישירות שלהם, את החיוך הטוב הזה שבו מקבלים אותך, בלי שום אינטרס מסתורי אחר.
את המרכז של פעם, את הבוריקות של אשתר בימים של חורף קר, את חוף הים הכי יפה בעולם כולו, את חוף הדייגים מלא הקסם, מעורבב עם ריח הדגים הנהדרים, את הרשתות הפרוסות על הסירות הצבעוניות המכוסות באצות ירוקות ושמנוניות.
אני אוהב את הפועל גבעת אולגה ואת שאגות האוהדים המוטרפים מאהבת אמת.
ואחר כך ראיתי אותו, את "שלמה ציק צק". שמו האמיתי הוא שלמה בר מוחה, אבל בשבילנו הוא היה תמיד "שלמה ציק צק".
תראו, יש כאלה אנשים שעצם המחשבה עליהם מעלה בך חיוך מאושר. שלמה, בעיניי, הוא בדיוק סוג האדם הזה. איש מאושר מטבעו, חיוך ענק על פניו היפות, והוא רואה את החיים פשוט, פשוט.
שלמה עולה לארץ ממרוקו, מקים משפחה נהדרת עם רעייתו האהובה ועובד כצבעי עצמאי. אני חושב שהאנשים אף פעם לא הבינו את תפיסת החיים של "שלמה ציק צק". הכסף לעולם לא היה מרכיב מרכזי בתפיסת העולם של שלמה, ולכן אף פעם לא נתן לעבודתו להשתלט לו על החיים.
החפיפיות שבה לקח שלמה את החיים הביאה לו, לדעתי, את הכינוי הזה, שאומר בעצם: "שהכול זמני, שיש להתרכז בטוב שקורה לך בחיים".
אני אפילו שאלתי אותו, את שלמה, מאיפה היכולת הזו להיות מאושר כמעט מכלום?
שלמה מחייך אליי את החיוך הטוב הזה שלו, פותח במונולוג שאני מצטער עד היום שלא הקלטתי אותו, ומסביר לי שהחיים, כמו החיים, בורחים לך מבין האצבעות ואתה צריך למצות מהם את הטוב שבהם.
"אין טעם להתרכז ברע", הוא אומר וצובט אותי בלחי.
כל כך נעצבתי לראות את "שלמה ציק צק" האהוב כשהוא נעזר במקל הליכה ופניו לא כתמול שלשום. מותה של בתו האהובה הטיל צל ענק על שמחת החיים הטבעית של שלמה האהוב. העיניים האלה של שלמה, שתמיד חייכו איתו ביחד, כבו והפכו עצובות.
אני מלא תקווה שהוא, שלמה, ימצא את הכוחות האלה שתמיד היו לו לרוב, להתרכז בנכדים היפים שמקיפים אותו, שהם אלה שיחזירו לשלמה את השמחה הזו שעזרה לרבים אחרים לקבל ממנו השראה על תפיסת חיים אחרת.
ואני רק יודע שאנחנו בשכונה אוהבים את שלמה ציק צק ומאחלים לו בריאות איתנה!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"
