מתגעגע למיכאל
זה הלילה הזה של אתמול. זו התמונה שלך, מיכאל, שלא יצאה לי מהראש. אני בכלל התכוונתי לכתוב על משהו אחר לגמרי. אחר כך באת לי בחלום.
"מה קורה, רפול?" ככה, בלי שום הכנה מוקדמת. אולי רצית להזכיר לי, אולי לכולם, שאתה כבר לא. מיכאל אסרף, גבר שבגברים, הלך באמצע החיים והותיר כאוס רגשי בלתי נסבל. יש כאלה אירועים מכוננים שהופכים את ההבנה שלך על מהות החיים לסתם דבר שאין לו שום ערך.
תראו, רבותיי, מיכאל ואני אף פעם לא היינו חברי נפש כאלה שנפגשים כל שבוע ועושים על האש ביחד. זה באמת כל כך לא חשוב. היה במיכאל את המשהו הזה שהפך אותו להיות חבר של כל מי שהוא נגע בחייו, בדרכו שלו.
ואני פגשתי את מיכאל בצמתים האלה בחיי שלא היו משהו שאני יכול להתגאות בהם, והוא היה שם עבורי. נותן יד מרגיעה, מלטפת, מסרב לקבל תמורה על עבודתו. "למה?" אני אומר. והוא עונה בפשטות מעצבנת: "כי כך צריך, רפי". ואני לא שוכח!!!!!! מין תכונה פסיכית כזו שלי, שזוכרת דברים כאלה שצרובים לי בתוך נימי נפשי.
כן, זו הנפש הזו שלי שנקשרה בנפשו שלו, ואולי גם באהבה הזו שמצא בשבילי החיים הקסומים, שהביאו לו לחייו את טוני, רעייתו, אהובתו הכה מיוחדת/ ואני חשבתי מחשבה נוראה שכמעט פחדתי לכתוב אותה בשחור על גבי לבן, ואמרתי לעצמי: אם כבר למות, אז שטוני תהיה ליד. זו עם לב גדוש באהבת אמת נהדרת! איזה דבר נורא לומר, ואיזה דבר נפלא ביחד!
אני רק חושב ומתגעגע אל החבר שלי מיכאל. לשבת איתו בחצר מלאת החן, בחצר הבית הקסום שלו. להריח את ריח הים המכה בך בתוך בריזה, מעורבבת עם כוסית ערק צלול, מפריח ריחות אניס מוכרים מפעם. וגעגוע כל כך תמים מפרק חיים שלמים לתוך לילה אחד של חלום כל כך מיוחד! תנוח בשלום, אהוב שלי!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"
מיכאל אסרף ז״ל היה מהאנשים שאי אפשר היה לפספס – איש של חיוך, אנרגיות טובות ושמחת חיים מדבקת. הכרתי אותו גם מהחיבור המשפחתי – הוא דודה של גרושתי, ותמיד אזכור איך בכל מפגש היה מקדים שלום, מתעניין באמת ושואל מה שלומך ומה שלום כולם.
הייתה בו חום אנושי אמיתי, כזה שגרם לאנשים להרגיש טוב לידו. המחלה ולכתו בטרם עת היו טרגדיה גדולה וכואבת, והותירו חלל עצום אצל משפחתו וכל מי שאהב והכיר אותו. איש יקר עם חיוך שלא שוכחים. יהי זכרו ברוך.
- חני (חן קורקוס)
