עץ השדה

יום שישי בנאלי משהו. יש משהו ביום הזה שמוציא ממני את כל הטוב והרוך שבעולם. אולי זו השכונה הקטנה ההיא ממערב לחדרה, שהייתה מתעטפת בקדושה של דלים ליום אחד יחיד. כן, אלה אנשי השכונה היפים שהיו עסוקים בהכנות הכנות והמקודשות ליום שבת קודש. אלה הריחות שהיו מופצים מהסמטאות הצרות וקולות האימהות שלנו, שהיו מנצחות על כל האופרציה הזו באהבת אין-סוף.

ואני חשבתי עלינו, על הילדים חסרי כל המוצרים הבסיסיים, ותוהה מה היה הקסם הזה שעשה את שכונת העולים הזו להיות כל כך מיוחדת? ובלי שבכלל חשבתי על העניין הזה יותר מדי, קפצה לי דמותו של דוד (סעדה) שדה. כן, זה הבחור הזה שאנחנו מכירים מהמרכז בשכונה. ועכשיו תעצמו עיניים בהערצה.

תחשבו על ילד אולגאי שגדל בשכונה הקטנה שלנו, מתחכך עם עוד תשעה אחים בבית הקטן והבלתי אפשרי שבו הוא גדל. והוא, הילד החולם הזה, מביט על הים של השכונה, צולל מתחת לסלעים שכולנו מכירים הכי טוב בעולם שם בין חוף החמישים לקולנוע גל, ומחליט לשבור את תקרת הזכוכית שכפתה עלינו להפוך, שלא ברצוננו, לשקמיסטים או לעובדי רס"ר. מן מערכת ציפיות כזו שאותה הפעילו המורים הנחותים שנשלחו אלינו ממשרדי החינוך בעירייה.

אבל דוד עושה מעשה אחר, כמעט בלתי נתפס לזמנו. דוד מתנדב לסיירת השריון, מין חיל כזה שאפילו לא ידענו שהוא קיים. הקידום של דוד מהיר. שם בצבא קלטו את הילד החולם מהשכונה הקטנה, הבינו שיש כאן עסק עם אדם ערכי, אותנטי, חסר כל פוזות מזויפות. דוד משתחרר ומתגייס למשטרה. מסלול הקידום הנהדר של דוד שדה מביא אותו להגיע לדרגת תת-ניצב. דוד ממלא תפקידים פיקודיים נחשבים במיוחד.

דוד עושה פאוזה מסוימת כשהוא מתמנה למנהל רשות הטבע והגנים במחוז דרום. מן תפקיד כזה שתאם באופן מושלם את אהבת הטבע הטבועה בו. גם שם הטביע דוד שדה שלנו את חותמו המיוחד. אבל החיידק המשטרתי הזה לא נותן לו מנוח, והוא חוזר לאהבת נעוריו.

דיברתי עם מספר אנשים ששירתו עם דוד שדה במשטרה וברשות. רק אזכור שמו של דוד היה מספיק בכדי לקבל קולות התפעלות מהילד ההוא מהשכונה. המילה הזו, "אינטליגנט", חזרה מספר פעמים. צאמר, איש של כבוד ולוחם צדק של אמת. מן מילים כאלה שמילאו אותי בהתרגשות נפלאה. לחשוב על האיש הזה שידע לתרגם את הערכים האלה שקיבל בבית הוריו ולהפוך אותם לקריירה מופלאה שנתנה להרבה מתושבי השכונה לזקוף קומה

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"

דוד שדה ז״ל היה בעיניי אחד מאותם אנשים שפתחו את הדלת לחלומות של ילדי גבעת אולגה, והוכיח שאפשר לצמוח מהשכונה, לפרוץ דרך ולהגיע רחוק בזכות יכולת, ערכים ועבודה קשה. הוא היה שוטר ומפקד מצטיין, איש משכמו ומעלה, שייצג את השכונה שלנו בכבוד גדול לאורך כל דרכו.

לצד העשייה המקצועית, דוד היה חובב טיולים וטבע מושבע, ואהבת הארץ והטיולים שלו עברה גם לאחיו אילן, שייבדל לחיים ארוכים, וממנו ממשיכה הלאה גם אלינו, החברים הקרובים של אילן. גאווה אולגאית אמיתית ואדם שראוי לזכור ולהוקיר. יהי זכרו ברוך.

• חני (חן קורקוס)