אהרון מסיקה – הגיבור של הים

אני באמת לא זוכר באיזה יום בדיוק שמעתי על בחור שטבע בחוף הדייגים. מן ידיעה כזו שעשתה אותי עצוב ומהורהר. יש משהו נורא באדם שככה סתם עובר מוות כל כך נורא. ואני הלכתי לחוף הדייגים, אולי רק בכדי להביע אמפתיה לאיש שאני לא מכיר, ואולי סתם סיבה ללכת שוב לחוף שאני כל כך אוהב.

יש משהו מופלא בחוף הדייגים. ריח הדגים המרקיבים, סירות הדיג הצבעוניות, רשתות הדיג הפרוסות על הסירות הקטנות והנהדרות, הממתינות ליציאה נוספת, ליום דיג נוסף. ואולי הדבר הכי מיוחד הם הדייגים עצמם. זן מיוחד של אולגאים, קשוחים ורגישים כאחד, שמביאים כבוד רב למקום שממנו הם הגיעו.

רק אחר כך נזרקתי לאחור, ברגע אחד של זיכרון מופלא. אני חושב שזה היה היכן שהוא בשנת 1992. מינו, החבר שלי, ואני מוציאים עיתון שהפך עם הזמן למשהו מיתולוגי, ואני עושה את דרכי לים של השכונה. אני חושב שרציתי לראיין מישהו או משהו. ורק כשהגעתי לחניה אני קולט בזווית העין את אהרון מסיקה מחזיק מצוף מסוים, והוא רץ בטירוף לכיוון חוף הדייגים.

אני מבין שיש כאן סיפור, ואני חוזר לרכב ונוסע לחוף הדייגים. למרבה האירוניה, אהרון מצליח להשיג אותי. כמה דקות אחרי, אהרון שולף מתוך המים אדם טובע. ורק שם, על החוף, הבנתי איזה מציל ענק היה אהרון מסיקה.

הטובע שוכב על החוף, ואהרון, שזה עתה הוציא את הטובע, מבצע בו החייאה. צריך להבין, הסיטואציה הזו קשה לצפייה. אהרון מבצע הנשמה מפה לפה. תוך כדי ההנשמה יוצאים מהטובע חומרים לא נעימים, בלשון המעטה, ואהרון מתעלם, בנועזות בלתי נתפסת, מהגועל, מנקה את פיו וממשיך עד שתש כוחו. לא מוותר על האיש שהוא לא מכיר. כן, זה שנכנס לרחוץ בים במקום אסור.

רק כשהגיע האמבולנס והחליף את אהרון בניסיונות ההחייאה, הוא, אהרון, לא הסכים להפסיק. אחר כך הודיעו שהאיש לא שרד את הטביעה. צריך היה לראות את העצב שנפל על המציל של השכונה. שוחחתי עם אהרון אחרי. "אני רואה בזה כישלון אישי", הוא אמר לי ביובש. "הייתי צריך לרוץ מהר יותר, ואולי היה אחרת".

הרבה אנשים לא יודעים שלעולם לא טבע אף אדם בחוף המורשה בשכונה. זה לא דבר שיש לו תקדים בחופים האחרים. אהרון מסיקה היה בעיניי המציל הכי מיוחד בשכונה. גבר יפה תואר, מלא בכריזמה שאופפת אותו מכל עבר, נערץ על ידי התושבים ובמיוחד על ידי הרוחצים.

מעניין שלמרות היות אהרון איש חזק במיוחד, הוא לעולם לא השתמש בכוחו או בפיזיות שלו בכדי לפתור בעיות בחוף. הייתה באהרון עדינות שהייתה אנטיתזה לחיצוניות שלו.

לא פעם יכולת לראות את אהרון יושב עם נער מקומי מלא אנרגיה מיותרת ומנסה להחדיר בו טיפת היגיון להתנהגות פרועה במיוחד. אני באמת לא יודע מה בדיוק קרה. מישהו אמר שאהרון חולה מאוד.

מן ידיעה הזויה במיוחד. המחשבה שמשהו יכול לפגוע בגיבור הבלתי מעורער שלנו נשמעה לנו בלתי מתקבלת על הדעת בעליל. אבל המציאות הייתה קשה מנשוא. המחלה הארורה ניצחה את גיבור ילדותנו.

מותו המיותר והמוקדם של אהרון מסיקה היה נקודת שבר נוראית בשכונה. ואני נשבע לכם שקמתי כבר ללכת הביתה מחוף הדייגים. שמעתי רעש של גלים, והם, הגלים, לחשו את שמו של אהרון, מפזרים קצף של אהבה על ראשו היפה שבצבץ במים הכחולים והנרגשים. ואני מביט שוב על הסירות הקטנות במזח הארעי, מבין שהימים שבהם היו גיבורי-על חלפו להם מן העולם.

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"

אהרון מסיקה ז״ל הוא קודם כול זיכרון ילדות. אדם טוב לב, חברמן ואהוב, בן למשפחה אולגאית שורשית, שסימל בעיניי את גבעת אולגה היפה של פעם.

אהרון נחשב למציל מהטובים ביותר שידעה גבעת אולגה, ובעיני רבים – הטוב שבטובים. הוא התייחס לעבודתו במקצוענות, במסירות ובאחריות שאין להן תחליף, ובמהלך השנים הציל נפשות רבות מטביעה. לא פעם ראינו אותו יוצא אל הים ללא היסוס, על החסקה, כדי להציל חיים.

הוא אהב את השכונה, והשכונה אהבה אותו בחזרה. לכתו בטרם עת הותירה כאב גדול אצל בני דורו ואצל רבים מתושבי גבעת אולגה, וזכרו נצור בליבם של כל מי שהכירו אותו. יהי זכרו ברוך.

• חני (חן קורקוס)