כששני ההורים עובדים חיוניים: כך נראים החיים של משפחה אחת במלחמה

בזמן שרבים מההורים בישראל נשארים בבית עם הילדים בעקבות סגירת המסגרות החינוכיות בשל מלחמת "שאגת הארי", יש מי שאין להם את האפשרות הזו. עבור זוגות שבהם שני בני הזוג עובדים במערכת הבריאות, ימי הלחימה הופכים למבצע לוגיסטי מורכב במיוחד המשלב שליחות מקצועית עם ניהול בית ומשפחה תחת אזעקות.

איתי ונחמה סאפר, תושבי מושב בית גמליאל והורים לארבעה ילדים, הם בדיוק זוג כזה. שניהם עובדים חיוניים בקופת חולים מאוחדת: נחמה היא קלינאית תקשורת במכון להתפתחות הילד במרכז ראם ברחובות ואיתי הוא פיזיותרפיסט ומנהל היחידה להתפתחות הילד באשדוד.

עם פרוץ הלחימה מול איראן, השגרה הפסטורלית של המושב התחלפה בדריכות ובאזעקות וגם בתוך הבית, המשפחה נדרשה להסתגל למציאות חדשה. כאשר שני ההורים נקראים להמשיך לעבוד, הבית שלהם פועל לעיתים כמו חמ"ל קטן.

"זה לא קל ולעיתים אפילו מאוד מאתגר", מספרת נחמה. "יש ימים שאנחנו מחלקים את השבוע ולפעמים אפילו את היום. אני יוצאת מוקדם לעבודה וחוזרת, ואז איתי יוצא למשמרת שלו. כשצריך אנחנו נעזרים בסבים ובסבתות וגם הילדים הגדולים כבר עוזרים מאוד".

לבני הזוג ארבעה ילדים: בת 18, תאומות בנות 16 ובן בן 10. עם סגירת בתי הספר, ההיערכות מתחילה כבר ערב קודם. איתי מסביר: "כל ערב אנחנו עוברים על הלו"ז של המטופלים וגם מתארגנים על היום של הילדים בבית. בבוקר צריך לוודא ששלושה מחשבים עובדים, שהזומים של הלמידה מרחוק מסודרים ושכולם יודעים מה הם עושים".

לדבריהם, למרות המיומנות הלוגיסטית, המעבר מהבית אל המרפאה אינו פשוט: "אי אפשר באמת להשאיר את הדאגות בחוץ", אומרת נחמה. "אם יש אזעקה אנחנו מיד בודקים שהילדים במרחב מוגן, אבל ברגע שהמטופל נכנס לחדר הטיפולים הוא מקבל את מלוא תשומת הלב".

איתי מוסיף כי דווקא בתקופות כאלה מורגשת חשיבות העבודה: "המטופלים שלנו מחכים לפעמים חודשים לתור, כשהם רואים שהטיפול מתקיים למרות המצב, זה נותן להם הרבה ביטחון וגם לנו כוח להמשיך".

בבית, הילדים הפכו לשותפים מלאים לניהול השגרה. הבת הבכורה, הנמצאת במכינה קדם צבאית, מנהלת לא פעם את הבית בהיעדר ההורים. "הם מבינים את המצב ואת השליחות שלנו", אומר איתי, "הם יודעים שאנחנו עובדים כדי לעזור לילדים אחרים".

גם בתוך המציאות המורכבת הזו, בני הזוג מנסים לשמור על זמן זוגי. "השפה המקצועית המשותפת מקרבת בינינו", מספר איתי, "אנחנו במקצועות משיקים ומבינים אחד את העבודה של השנייה".

בסופו של יום, אחרי יום עבודה עמוס, הם חוזרים לבית גמליאל ומנסים לשמור על רגעים קטנים של שגרה: "אנחנו משתדלים להיות מקצוענים בעבודה וגם הורים מסורים בבית", מסכמת נחמה, "זה לא תמיד פשוט, אבל זו השליחות שלנו".