״המלך שלמה" – סיפור על מלאך בדמות אדם

״הרכנתי ראש בפני הבורא, נתיב דרכי המשכיות העם, כיבדתי את האדם בטובו, אחדות המשפחה בראש מעייניי״. זה המוטו שליווה את שלמה פלח בחייו הקצרים, הקצרים מדי, והבחור הצעיר הזה לא יוצא לי מהלב!

האמת שאני לא כותב כמעט אף פעם על דמות מסוימת פעמיים. יום שני בערב, ואני עושה מעשה די פתטי, נרשם למכון כושר ומחליט (שוב) להתחיל להתאמן. כן, כמו אלה שאני רואה ברחובות העיר, מסתובבים עם בטן שטוחה ומגבת ספוגת זיעה על הכתף, כמו אומרים: אנחנו אלה הנכונים והבריאים.

טוב, אז באי חשק ברור אני עושה צעדיי אל תוך המכון המפונפן, מרגיש כל כך לא שייך. טפיחה קלה על הכתף. מעליי איש שאני לא מכיר. ״החלטת להוריד את הכרס, רפול?״

ואני ממלמל משהו לא ברור. ״אני דרור״, הוא אומר בחביבות יתר. ״האמת שזיהיתי אותך מיד״. ואחר כך הרצינו פניו. ״אתה כתבת על שלמה פלח ז״ל״, הוא אומר כמעט בלחש.

והוא לא מחכה לתשובתי ויורה אליי סיפור מופלא על אדם טוב כל כך. לוקח כיסא ליד ומתיישב. ״תראה רפי, האיש הזה הציל לי את החיים והוא בכלל לא מכיר אותי״.

וכך הוא מספר: ״הייתי בן ארבעים וקצת. העסק שלי החל לאבד לקוחות ועל הדרך כספים רבים. ראיתי את עצמי שוקע עוד ועוד. בצר ליבי קיבלתי החלטה רעה במיוחד. העלמתי הכנסות ואת המע״מ הכנסתי לכיסי המרוקן.

ברור שזה היה עניין של זמן עד שאני נתפסתי בקלוני. העולם קרס עליי. הבנתי שאני בדרך לבית הסוהר וכבר עברו בי מחשבות נוראיות. וכך, כשאני מגיע למשרדים המבהילים של המע״מ בחדרה, שם בתוך הקור והייאוש נגלה אליי מלאך.

אני באמת לא מבין איך שלמה קלט את המצוקה שלי. אולי אלו הפנים שלי ששידרו מצוקה. בכל אופן, שלמה ניגש אליי מבלי שאני פניתי אליו. ביקש ממני להיכנס אליו למשרד. לא טוב לי לפרט בדיוק מה עשה שלמה.

בדרך לא דרך הוא הוביל אותי אל המסלול הזה שהציל את חיי, ולא כפרזה. שלמה עשה דברים שהם כמעט בלתי אפשריים רק בכדי לתת לי הזדמנות שנייה. תגידו לי אתם, כמה אנשים אתם מכירים שיסכנו את עצמם ואת עבודתם רק בכדי לתת לאדם זר את הסיכוי להמשיך הלאה?

מותו היה עבורי יום מכונן. בכיתי את חיי כמו שלעולם לא בכיתי״. והוא קם ממקומו, לוחץ את ידי בחום. ״תודה, תודה לך רפי שכתבת עליו״. ואני נותר במקומי, מבין את עוצמת האיש הזה. ורק אחר כך חשבתי עליו, על שלמה, זה שהיה חובש קרבי בצבא.

יש משהו באנשים המיוחדים כאלה שהופך אותם לגיבורים אפילו שלא ברצונם. אלה שירוצו לטפל בחבר פצוע בידיעה שאפשר שלא יחזרו מהתופת. אני בכלל חושב שהמשפט הזה שאיתו הלך שלמה הוא הביטוי הכי מדויק ומזוקק של ימי חייו של אדם כל כך אחר.

אני כל כך מקווה שאני לא מכאיב לרעייתו היפה והטובה בפוסט הנוסף הזה שלי. שלמה פלח בהחלט שווה שיכתבו עליו פוסט נוסף, ואולי עוד אחד! יהי זכרו ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"