״תוגת הלב״ – דולי סעדה, האישה שהייתה אור גדול בלב השכונה

אלה הימים האלה של עוד סתיו המפציע מבעד לקרן רחוב בודד. טפטוף של גשם קל מזכיר ימי ילדות נשכחים. ברדיו שר זמר מוכר שיר של פעם, מעביר בי חיוך רגעי של אושר.

ואני עושה סיבוב קצר מסביב לרחוב מוכר, מביט על ״טוטו״, הכלב הפסיכופט שלי, מרחרח כל דבר זז וגם כאלה שלא, מביט בי בזלזול מופגן, יודע שאני לא יכול עליו.

זוג קשישים נהדר עושה שוב אותו סיבוב מדויק, והוא, הקשיש, מחזיק את ידה של רעייתו, מביט חליפות על הכביש בחשש תמידי שלא תמעד. לא יודע, אולי אלה שני עפרונים משתובבים ואולי אלה הקשישים הנהדרים האלה, אבל אני חושב ברגע על ״דולי סעדה״.

מעניין שרק חשבתי על דולי מיד חייכתי חיוך של אהבה ועצב. אולי זה בגלל החיוך הזה שהיה סימן ההיכר הכי נכון של דולי. ואני כל כך עצוב. רציתי לספר לכם על אישה אחת שגדלה בשכונה, כל כך רגילה וכל כך לא. זו דולי שהייתה אור נוגה ומלא אושר בתוך החיים הלא פשוטים ממילא.

אני אהבתי את ״דולי סעדה״.

היה בה, בדולי, את כל הדברים האלה שהסבירו לכל סביבתה שכאן גדלה נסיכת האושר, אחת כזו שנתנה מעצמה לכל אלה שהחיים התאכזרו אליהם. שוחחתי עם מספר חברים של דולי לפני שישבתי לכתוב עליה.

״נהדרת״, חזרה המילה שוב ושוב! ״מלאה בטוב מוחלט״, אמרו לי אלה שאהבו אותה. אבל המילה המדויקת שנאמרה שוב ושוב הייתה: ״העוגן של המשפחה כולה״. מן משפט חזק כזה שמספר יותר מאלף מילים נוספות על עוצמת האישיות של דולי.

פעם פגשתי את דולי בים. היא החזיקה לי את היד בחוזקה ובאהבה. ״גם אני אוהבת את השכונה, רפי״. מן אמירה כזו צנועה ומלאה ברגש שיצא מתוך ליבה הגדול. ״משם ספגתי את כל מי שאני״.

ואני נשבע לכם שראיתי דמעה קטנה זולגת על לחייה החמה. בעיניי דולי סעדה היא האולגאית הטהורה, צנועה עד כלות, מלאת אהבת חינם. ואחר כך ישבתי על ספסל מיותם, מביט על האופק המתעורר אט אט, והרהורים מלאי תוגה קפצו לתוך ליבי המשתומם.

חשבתי רק לרגע על אכזריות החיים, אולי על חוסר ההוגנות שבהם. ״עזוב רפי״, אמר לי רב מוכר, ״אל תיכנס לשיקולים של בורא עולם״. ואני רק רציתי לתהות על המהירות שבה נלקחה זו הטובה המוחלטת, לשאול שאלת תם, למה??

״דולי סעדה״, אישה יפה ומופלאה שהלכה מוקדם, מוקדם מדי, והותירה בור ענק של עצבות שמסרב להאמין. ואני הקטן רק רוצה לחשוב שהיא, דולי, הייתה גם קצת חברה שלי! יהי זכרה ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"