״נסיך השכונה״ – סיפורו של אברהם עבדון, האיש שהלך והשאיר אחריו אהבה גדולה

וכך, כשאנחנו ילדים של השכונה, אנחנו רואים אותו, את אברהם עבדון, הולך בצעדי איילה ברחובות הצרים של השכונה. איש יפה תואר, גבוה מעל כולם, כולו אומר אצילות שלא תלויה בדבר, מין משהו טבעי שאיתו הוא נולד. לבוש בקפידה, תמיד תמיד נראה כאילו חזר זה עתה מאיזה אירוע מיוחד.

והאנשים ברחוב נתנו כבוד. לא בגלל שהיה באברהם משהו מאיים, בדיוק ההפך. אברהם שידר עוצמה שקטה. מישהו הגדיר את אברהם טוב ממני, והוא השתמש במילה ״מענטש״, מין הגדרה בשפת היידיש שמתארת אדם כג'נטלמן מושלם. ואברהם אפילו לא האריך בדיבור. מספיק מבט, מספיקה ג'סטה מסוימת בזווית הפה.

אחר כך הכיר את מלכת השכונה, אלגרה. החיבור הזה היה כל כך טבעי! כל כך נכון! והם שניהם הפכו, בלי בכלל להתאמץ, לזוג המלכותי של השכונה! ואנחנו היינו מביטים על צמד המלאכים האלה ומבינים הכי שאפשר שיש אנשים שנולדו עם בייגלה מעל הראש, ואין לך מה לעשות עם התופעה הזו אלא לקבל אותה באהבה גדולה.

אברהם השתלב בעבודתו בשוק חדרה, איך לא? גם שם בשוק הפך אברהם למוציא והמביא הבלתי מעורער. בעלי הבסטות כיבדו את האיש היפה הזה, נתנו כבוד מתוך הבנה שהוא, אברהם, ידע לכבד כל אדם בסביבתו, ובכלל לא משנה מה היה מעמדו בשוק. מן תכונה כזו שהביא אברהם מהבית.

אני עדיין זוכר את האבא המיוחד והאציל שלעצמו של אברהם. מין גנטיקה וחינוך לצניעות שעברה מאב לבן. רק נפילתו של האח קובי בצבא ערערה את החוזק והעוצמה של המשפחה הטובה הזו.

אברהם ואלגרה בנו משפחה נהדרת, ילדים מלאי אהבת אב ואם שנתנו הרבה כבוד להורים המאושרים. ואחר כך חלה אברהם. הגבר המיוחד הזה הפך לתלותי משהו, מין מחלה רעה שפגעה בנסיך השכונה והותירה עצב גדול ברחובות השכונה כולה. מותו של אברהם הוא טרגדיה משפחתית ושכונתית קשה במיוחד.

אני אהבתי את אברהם. אהבתי את השיחות הקטנות שלנו, את הזיכרונות שהעלינו ביחד על ימים אחרים ותום מושלם! ורק עכשיו אני מביט אל השמיים מלאי התכלת, יודע ששם סמוך מאוד לכיסא הכבוד יגיע איש אשכולות מלא אהבה לכל האנשים שסבבו אותו! יהי זכרו ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"