״כאב ואהבה״ – סמי ופולט אביטן, סיפור על שכול, אהבה וכוחות נפש שאין להם גבול
בסוף בסוף זה אתה מול עצמך, מול מי שאתה. רק לפעמים אתה נכנס לנבכי נשמתך ותבחן את היושרה שלך, תשאל את עצמך האם עשית בזמן אמת את הדבר הנכון?
ואני חשבתי על עצמי, לא רוצה לתת ציונים לאחרים. אולי זה בגלל אמי שהלכה לאן שהלכה, ואתה בוחן את ההתנהלות שלך בימים שהכי הייתה צריכה אותך. אמרו לי היית נהדר, ואני מתכווץ במקומי, יודע שהיית יכול הרבה יותר. מן תחושה מטרידה כזו של בוקר שישי קריר ומוזר.
לא יודע, אולי זה בגלל אח שלי שמואל שנמצא אצלי לעוד סוף שבוע, ואולי זה בגלל יום ההולדת שהוא חגג השבוע, ואני חשבתי על ״סמי אביטן״. ובלי בכלל שהתכוונתי לכך חייכתי חיוך קטן של נחת.
תראו חברים, באמת אין הרבה אנשים שהם סוג של הסכמה כללית. זה סמי אביטן שמסביר כל יום, רק בעצם קיומו, כמה העולם יכול להיות נהדר! עכשיו תחשבו על בחור אחד שגדל בשכונת אלי כהן בשכונה, והוא מצליח רק בכוח האהבה שהוא מפיץ סביבו לפלס דרכו בעולם הלא פשוט. סמי עושה מעשה חכם ומתחתן עם פולט, אהבת נעוריו. מן זוג כזה שהופך עם הזמן להיות מודל לזוגיות מופלאה.
ההחלטה שלי לכתוב על סמי מסמלת את הרצון שלי להאדיר את הטוב שבאדם, את היכולת של אדם אחד לתת לאחרים סביבו יכולת לשרוד בימים של סגריר וקושי. זה סמי שמגיע לכל אירוע ולו הכי זניח, מכבד את האדם הכי קטן. אני ראיתי את סמי במבחנים שהאדם עומד בהם, והוא נותן מעצמו ומכיסו כאילו היה גביר ידוע.
אחר כך הגיע המבחן האולטימטיבי הקשה ביותר, מן מבחן איוב, סמי ופולט מאבדים בפיגוע נורא את ביתם החיילת לירון ביום הארור הזה במגידו " ומי שהכיר את לירון המדהימה יכול יהיה להבין איזו אבדה נוראה הייתה לכתה
ואני שוחחתי רבות עם סמי אחרי הימים הנוראים האלה, כמעט מיד הבנתי שיש לי כאן עסק עם אדם עוצמתי ונדיר מנטלי, מן איש משפחה שעולמו חרב עליו והוא יודע בשכלו שהוא חייב להיות העוגן הזה שמחזיק את המשפחה כולה על כתפיו, נושא את רעייתו המפורקת על גבו ונותן לכולם סביבו את ההרגשה והבטחון שיש כאן מישהו שאפשר יהיה להיאחז בו .
וסמי ופולט ממשיכים, נושכים ידיים ולא נותנים לצער להוריד אותם שאולה, מגדלים את ילדיהם היפים , מביאים נכדים ורק לפעמים גם מחייכים. סמי אביטן בעיניי הוא הוא הישראלי היפה. סמי אביטן הוא ההוכחה שנפש האדם גדולה מכל גשמיות חולפת, אני מודה שאני אוהב את סמי אביטן, אוהב לחשוב שהוא סמי גם קצת חבר שלי !
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"






